נשף מסיכות

נשף מסיכות

אחותי הקטנה והמתוקה

אחותי הקטנה והמתוקה


פורים עוד שנייה כבר כאן, אבל חגיגות פורים התחילו כבר מראש החודש…
כל שנה אותה דילמה, למה אתחפש השנה?
הפעם, רציתי להיות דוכסית אמיתית.
כזאת שלובשת שמלה נפוחה מימיי לואי ה – 14, שיערה עשוי כהלכה, מאובזרת במיטב האקססוריז מאותה התקופה.
איפה הבעיה? הרצון היה קיים כבר מהיום הראשון שפתחתי את הבלוג.
רק שמחשבות לחוד ומעשים לחוד.
בזמן ש "חרשתי" למבחני הסמסטר, כל העולם ואשתו חיסלו בהמוניהם את כל מחסני התחפושות באשר הם…
וכך, נותרתי באיחור מאוד לא אופנתי, עם דד-ליין של יומיים וחצי, מוצאת את עצמי תרה ברחובות הבירה אחר תחפושת נחשקת, ללא הצלחה.
למדתי את הלקח. לשנה הבאה אתחיל לחפש מיד אחרי פורים השנה…
ובהזדמנות זו, אני פונה ללב שלכן:
אם נתקלתן בשמלה שעשויה להתאים לי, אנא שתפו אותי במידע יקר זה.
סוף פסוק.
עד כה עסקינן בתחפושת רק עבור המסיבה.
עבור המשתה והשמחה שהתקיימו בבייתי ביום ראשון הקרוב,
(יש יתרונות לגור בהרי יהודה… את חוגגת פעמיים  )
יש לי כבר תחפושת, ועל כך אדון בפוסט שאכתוב בפורים. (יש למה לחכות…)
אז הנה שיעור חשוב שלמדתי מהחג הזה,
ומעשה שהיה, כך היה:
אמש, מיד עם צאת הצום,
חבורת הא"ש שלי (קיצור לשמות אחיותיי: הודיה, אורטל, שרה)
החלה בהכנות לקראת נשף פורים ססגוני במיוחד שהתקיים בבית הספר לריקוד שלהן.
אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים.
ובכל זאת, אני חייבת לתאר לכן את הקלילות, המתיקות, וההתארגנות הזריזה שלהן.
נכון שכל תכולת הארון מצאה עצמה מחוצה לו, אבל למה להיות קטנוניים?
חיש קל בחרו שמלה.
מסיכה (שקנו בדרך למסיבה… שרה, את אלופה!)
ונעליים – לגמרי מה שהיה…
בחינניות ובמקצועיות צבעו את פניהן בצבעים שונים, משחו לק בציפורניהן, ובקפידה סידרו את שיערן.
הן היו שלישייה, ורצו להגיע לנשף בזוגות.
זוגות תמיד באים בשניים, אבל עבורן זו לא הייתה בעיה.
מיד צירפו עוד חברה, וכך. יצרו רביעייה מוצלחת במיוחד המורכבת מגבר ואישה (פעמיים)
וכך, זוגות – זוגות הן נכנסו לתיבה, סליחה, למסיבה.
הן נהנו עד מאוד, ורקדו עד חצות הליל, חזרו הביתה עייפות אך מרוצות.
ואני הבטתי בהן…
נפעמת מרוח הנעורים, מהשמחה שבדברים הקטנים.
ושאלתי את עצמי,
האם אני "חייבת" את כל אותם אינסטרומנטים כדי להיות מאושרת?
האם צריך בכלל משהו ממשי כדי לשמוח?
מהי שמחה אמיתית?
הרבה שאלות… תהיות…
אבל פורים עוד שנייה פה, אז אני מורחת חיוך מאולץ על פניי (מתוך שלא לשמה, בא לשמה)
ואיך שלא יהיה…
חבורת הא"ש שלי, אין אפס, ההתלהבות שלכן מדבקת!
והמתיקות שבכן, ממתיקה גם אותי… 
אוהבת אתכם הכי בעולם,
דוכסית.

אהבת? לחצי לייק!


תרצי לקבל מייל בכל פעם שעולה פוסט חדש בבלוג?
מלאי כאן את פרטייך:

2 תגובות

  1. לבונה הדרומית 24/02/2013 ב 17:32

    דוכסית יפיפיה את כותבת ואני רואה כבסרט נע את השתלשלות ענין התחפושות. לפעמים הספונטניות עולה עשרת מונים על הדברים המתוכננים מראש. את פשוט מהממות היופי נשפך לכן ומרנין את הלב. יהי רצון ששמחת הפורים תלווה אתכם כל ימות השנה
    באהבה

    • דוכסית 26/02/2013 ב 21:53

      לבונה דרומית אהובה,
      תודה רבה על תגובתך,
      משמח את הלב להיכנס לבלוג ולראות שממתינה לי הודעה
      ואז לגלות שזה ממך… 🙂
      מודה לך על האיחולים,
      רק בשמחות ובשורות טובות תמיד.
      אוהבת עד מאוד
      דוכסית

השאר תגובה

Required fields are marked (*)
captcha