יש לך מבט עצוב בעיניים

יש לך מבט עצוב בעיניים

נטולת בגדים, אופנה, או סטיילינג…
עומדת ירושלים לבדה
עירומה

אני מביטה כאובה
מול קיר אחד דומם
מנסה למצוא את המילה הנכונה
מילה?

בלי צלילים
בלי קפה
בלי חומר
רק רוח
ששורקת
חודרת פנימה

עכשיו דממה-דקה
דמעות
חונקות
מחפשות נחמה
במי?
במה?

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על חורבן שאירע לפני יותר מאלפיים שנה?

אביא לפניכן מעשה דוכסי קצרצר שאירע בירושלים, ומעשה שהיה כך היה (מתוך מדרש איכה א, לב') :
במשך שלוש וחצי שנים הקיף אספסינוס את ירושלים והיו איתו ארבעה דוכסים:
דוכס מערב, דוכס מאפריקה, דוכס מאלכסנדריה ודוכס מפלסטיני.
הקיסר הרומאי חילק את העיר בין ארבעת הדוכסים על מנת להחריבה.
שלושת הדוכסים החריבו כל אחד את ה "חלק שלו".
והדוכס הערבי, שנפלה בחלקו החומה המערבית של הר הבית, לא החריב את שלו.
כששאלו הקיסר מדוע הוא הפר את הציווי שלו?
ענה, ואני מצטטת: "אילו החרבתי את חלקי, לא היה יודע שום אדם מה החרבת. ושמא יאמרו עיר קטנה הרסת, ועתה, בהשאירי חלק אחד, יראו הבריות את חוזקו הגדול ויאמרו: ראו כוחו של הקיסר, עיר חזקה החריב, וזה יהיה שכרך."

מאז ועד היום.
נותרנו רק עם שריד בית המקדש.

שאלות
תהיות
העצב הגדול
שלא מרפה
שבשלו שום שמחה בעולם לא שלמה
ואיך יכולה להיות?

אייכה?

היממה הקרובה היא פסק זמן מחצי הכוס המלאה.

מצמצמת את עצמי
ממעיטה את צרכיי
מהרהרת בחיי

נושאת את עייני לשמיים
לא יכולה יותר!
אבא,
בבקשה
אולי היום
תביא לנו את הגאולה?

דוכסית.

*הפוסט נכתב בערב ט' באב תשע"ג

אהבת? לחצי לייק!


תרצי לקבל מייל בכל פעם שעולה פוסט חדש בבלוג?
מלאי כאן את פרטייך:

השאירי תגובה

שדות חובה (*)