דוכסית לובשת פרווה (סינטטית, כן?) בגוון הטבע הגווע עם היעלמות קרני שמש אחרונות ומזמינה את החורף שיקפיא את הכול. זמן להתכרבל.

הסערה הסיעה את העננים על פני השמיים, והשמש הלוהבת הציצה ונעלמה ביניהם.
זאת האחרונה חייכה כאן הרבה לאחרונה. לא כמו בחודשים הטובים שלה, יותר בכיוון של סוף הסתיו.

צבעי השלכת צבעו את הטבע בשילוב זהב-כתום-ארגמן שכזה.

בין ערביים כמעט נצחי.
כמעט.
שירת הציפורים כבר לא. המעופפים יצאו לחפש מקום אחר. חם יותר.

הקרניים האחרונות אוספות עצמן לתוך שמים ריקים מצבע

הרוח טרפה את עלי השלכת והעצים עירומים לגמרי בטבע הדומם

דרך של כביש אספלט, מול חומת אבנים בצורה, עוטפת עצמי בשכמיה גדולה שלא תאפשר לסופה לחדור.

אאטופיט בסיסי של קור:

• מראה שכבות המורכב בחלקו העליון מחולצת אוברסייז, סריג צמר, אפודת פרווה ומשהו ענק שיכרבל הכול.
• חצאית ג'ינס כחולה צמודה עד הברך.
• גרביונים אטומים או טייץ צבעוני בתוך מגפון קצר בצבע זהה לחלק העליון של הלבוש.

סריג – טופשופ ן חצאית – רנואר ן מגפונים – אלדו

בעור הפנים כדאי להוסיף צבע למה שנתן הטבע. גוונים טבעיים, כמעט בלתי מורגשים. נגיעות של חום אדמה וברונזה לקבלת איפור מעושן.

יפה בהרי ירושלים, יפה כמו שמילים לא יכולות לתאר, יפה כמו בציורים של קלוד מונה, אפילו יותר.

***

כתיבה, עריכה, סטיילינג והפקה: אפרת כהן
צילום: משה איטח
איפור: תהילה מלכא
עיצוב שיער: בת אל וקנין