לראות את עצמי אחרת

לראות את עצמי אחרת

זמן קריאה משוער: 3 דקות

"כיסוי ראש מלא או חלקי?" שאלה אותי השדכנית.
"בינתיים אני בקטע אופנתי", מיהרתי להשיב.
"אז לא תחבשי כיסוי ראש אחרי הנישואין?" הקשתה הגברת מבעד לקו.
—– דממה.
"את שם?"
"כן." עניתי חרישית.

DSC_1-5278

"איך אסביר לה את הצורך הקיומי שלי לא להיכנס להגדרות? ולמה זה חייב להיות מסובך כל כך?"
חשבתי בליבי.
"אני חייבת להחליט עכשיו?" עניתי בשאלה.
"את כבר בת 27, באיזה גיל את מתכוונות לקבל החלטות?" היא שאלה בלי טיפת סימפטיה.

DSC_5239

 

"אפרת, את חולמת!" העירה אותי האישה מאחורי העדשה שלא הבינה לאן נעלמתי לרגע ארוך מידי.
זאת פעם ראשונה שאסתי מצלמת אותי (מוכשרת!) היא לא יכלה לדעת שהבריחה המנטאלית הזאת
היא לא משהו שקורה לי. אני הכי ערנית על סט הצילומים.
זה לא משנה אם ישנתי בלילה שעתיים או פחות, האדרנלין מעיף אותי מהמיטה ואני הכי נוכחת שאפשר.

DSC_5311

"אולי טוב שהיא לא יודעת על השיח המתנהל כרגע בראשי, אולי בכלל לא אדבר כאן על המלחמה הפרטית שלי.
החבל הזה דק ועדין כל כך שאני מעדיפה לא לדבר עליו בבלוג."
הרהרתי לעצמי בזמן שרייצ'ל מגישה לי את הברט הבא בתור.

DSC_1-5312

שביל הבחירה

האופי שלי נוטה לקיצוניות ופרפקציוניזם.
לא אני. רק האופי שלי.
נדמה לי שהם הולכים ביחד. לא אני והאופי שלי, עזבו אותם רגע, אני מדברת על הקיצוניות והפרפקציוניזם.
השאיפה לשלמות לוקחת יד ביד את המשימה ומביאה אותה לקצה. אה?

DSC_5196

הדרך "הנכונה" צרה מלהכיל את כל בני האנוש.
כל אחת תרה אחר הדרך שלה.
לפעמים, אם יש לנו מזל, אנחנו מגלות את הייעוד שלנו כשאנחנו עוד על הפלנטה.

DSC_5336

אז איפה הייתי? אה, כן, בשיחה עם מישהי שקיוותה שאשמיע לה את מה שהיא רוצה לשמוע.
גברת נכבדה, אם את קוראת אותי עכשיו, כדאי שתקשיבי:

אני אוהבת אופנה אצילית ומכבדת. הכובע עבורי הוא משהו להתהדר בו. להתגנדר. להוסיף.
לייחד. לשייך. לכובע יש כוח. הוא אומר משהו על בעליו.
מה לעשות, אבל עוד בטרם תוהים על קנקני ואומדים את האדם שאני,
שופטים אותי לפי המראה שלי. המראה הוא כרטיס הביקור שאני.
בקיצור, ברור שהכובע כן קובע!

DSC_5300

אני לא מרבה לדבר כאן על החבל הדק הזה שאני הולכת בו.
על הפלרטוט היומיומי של הרצון והקיבולת. אנחנו כבר עמוק במערכת היחסים כאן בבלוג.
יחד עם זאת, כשחזרתי בתשובה, הבנתי שאני רוצה לגלות טפח ולכסות טפחיים.
לשלב את האהבה לאופנה עם הצורך הפנימי שבער בי "להצניע לכת".

בכל יום מחדש אני שואלת את עצמי "האם זה אפשרי"?

כשבחרתי לקרוא לבלוג דוכסית נדמה לי שכבר אז ידעתי את ייעודי.
כלומר, הייעוד ידע אותי!

DSC_5194

כאשר הבטתי בראי, גיליתי את עצמי מחדש
(הרבה זמן לא חבשתי כיסוי ראש. לצערי, אין מקום לתפאורה הזאת בתרבות הישראלית)
לשעה קלה הרגשתי כי כיסוי הראש הוסיף לי יופי וחן.
כיסוי הראש צבע לי את הפנים. ואם לדייק, אפשר לומר שהוא ממש האיר אותם.
נו, טוב, כנראה שהתאהבתי..

ומי יודע, אולי מתוך שלא לשמה, בא לשמה 🙂

DSC_5338

אז מה היה לנו כאן?

בסט הראשון, לבשתי סריג צהוב בגזרה א-סימטרית עם חצאית בגזרת עפרון.
בהחלט אאוטפיט בייסיק שיכול להתאים ליומיום, אבל – שימו לב שלא עשיתי שימוש בצבעים ניטראליים.
אל תחששו שהצהוב העז (או כל צבע אחר שתבחרו) ישתלט על המראה שלכן
כי את הברט הזה אי אפשר לפספס 🙂

DSC_5309

בסט השני, לבשתי חולצה שחורה עם נקודות כסופות (נצנצים???) בגזרת עטלף
ויחד עם ברט בצבע שחור יצרתי מראה דרמטי שיכול להתאים לאירוע משפחתי או בכל יום אחר שתרצו להרגיש חגיגיות ומיוחדות.
כמובן שניתן לארוז את כל השיער (או הפאה) לתוך הברט – כרצונך!

DSC_5231

לסולידריות שבניכן, תמיד יש את האופציה הקלאסית: חולצה בצבע נטרלי (שחור או לבן)
בסט הבא עשיתי שימוש בחולצת סריג בעלת שלושה צבעים: החלק העליון הקרוב לפנים בצבע לבן – כדי לשדר ניטראליות,
הלבן מתמזג במרכז החולצה עם תכלת והחולצה מסתיימת בצבע כחול רויאל.
גם היא מנצנצת 🙂

DSC_5198

בעת כדי כתיבת שורות אלו, שמתי לב למוטיב החוזר על עצמו
שאפילו לא נתתי את דעתי אליו בעת בחירת האואטפיטים לצילומים:
כאשר בחרתי בחולצה צבעונית, אני מקבלת בברכה את העוצמה שהצבע נותן.
לחילופין, כאשר עשיתי שימוש בחולצה בצבע נטרלי (שחור או לבן) החולצה המנצנצת הוסיפה נופך מעניין למראה הכללי שנוצר.
יחד עם זאת, שילבתי גם צעיפים – שהם בהחלט האקססוריז השווים של החורף הבא עלינו לטובה!

DSC_5321

אפשר לראות את צבעים הדומיננטיים, את החולצות הניטרליות המנצנצות וכן את הצעיפים כחיזוקים קטנים המשדרגים את הלוק.
לפעמים תוספת קטנה, גם אם אינה תופסת את העין, יכולה לתת את הטאצ' האישי במראה שלך.

גילוי נאות:
יש ימים שהלוק היומי שלי בנוי כולו מחיזוקים אלו.
אני משלבת צעיף עם אמירה וצבע, יחד עם חולצה בצבע דומיננטי (צבע שלא קיים בצעיף) או בכיסוי הראש,
וכך הצבע, כן, רק הצבע בעצמו, מוסיף שיק לדוסית שאני 🙂

אגב, אצלנו בבית יש תחרות צבעים "עם כמה צבעים יצאת היום מהבית"? כדאי לך לאמץ 🙂
וכן, גם את מוזמנת לשלוח אלי תמונה עם הלוק היומי שלך לאינסטגרם שלי – אופנת הרחוב שולטת! הכל התחיל כאן.

DSC_5262

כיסויי ראש: רייצ'ל מטפחות מעוצבות
צילום: אסתי דוד
איפור: תהילה מלכא

שבוע נפלא,

דוכסית

אהבת? לחצי לייק!


תרצי לקבל מייל בכל פעם שעולה פוסט חדש בבלוג?
מלאי כאן את פרטייך:

6 תגובות

  1. yocheved Granofsky 07/02/2016 ב 2:11

    שבוע טוב!
    נהניתי מאוד לקרוא בלוג זה. את מענינת וצבעונית – ואת נראית מדהים !

    אשמח לשמוע ממך איפה קנית את הצעיפים – איפה אפשר למצוא צעיפים מענינים?

    תודה,
    יוכבד

    • דוכסית 07/02/2016 ב 10:34

      תודה רבה על המילים הטובות! מחמם את הלב.
      בד"כ בסוף כל פוסט אני כותבת מהיכן נרכשו הפריטים שלבשתי… אם לא ציינתי פריט מסוים מהיכן הוא,
      סביר להניח שמדובר באוסף אישי (פריטים שיש לי אותם שנים רבות ואני כבר לא זוכרת מהיכן ליקטתי אותם)
      אבל בכללי אני משתדלת לזכור ולשתף אתכן.
      המשיכי לעקוב, ברוכה הבאה 🙂

  2. רעות 07/02/2016 ב 14:41

    הצלחתי!!

    כובע- על כל סקאלת הגוונים והצוות שלו- זה הכי שיק שיש. בדיוק כמו שאמרת – זה כזה מוסיף לנו.

    הקטע המבאס הוא- שאם 'דוסית' רווקה הולכת עם כובע זה הופך אותה לעוף מוזר.

    בא לי לשחרר את הקיבעון הזה. להשתחרר. ולשים איזה כובע שבא לי. לנצל את הרווקות שלי ושיער הגלוי…

    אלפי תודות :*

    • דוכסית 07/02/2016 ב 14:52

      רעות יקרה,
      חשבתי שהתכוונת לפוסט "קווים לדמותה" אבל גם בפוסט הזה "לראות את עצמי אחרת" חשבתי כובעים. אמנם יותר בכיוון של ברטים
      אבל השאלה שלך היא בהחלט במקומה.
      אשתדל לענות:
      ראשית, גם אני רווקה דתייה שאוהבת אופנה וכובעים במיוחד המוסיפים שיק לכל האאוטפיט!
      אין ספק כי בחו"ל – כל מקום מחות לארץ הקודש זה מאוד מקובל ואני מרגישה מאוד בנוח עם עצמי לחבוש כובעים בכל עונות השנה בחו"ל.
      האתגר האמתי הוא לגור בארץ הקודש ולצאת עם כובע בפהרסיה שאנחנו לא נשואות, עדיין. ב"ה.
      אז מה עושים?
      הנה כלל שאני אימצתי לעצמי כבר ממש מזמן ואני פועלת איתו לגבי כל פריט לבוש שהוא בבחינת "עוף מוזר" כמו שאת אומרת.
      אז ככה: בהתאם למקום שאני מגיעה אליו, אני לומדת את קוד הלבוש ואז מרימה את הרף במעט.
      למשל, אני הולכת למדרשייה שלי פעם בשבוע ואני יודעת שהבנות לא בדיוק משקיעות לשם (בלשון המעטה) אז את כל הגנדורים שלי אני לא אשמור לשם אלא למקום אחר.
      וכשאני שם אני עדיין לא אגיע מוזנחת כי אני מאמינה שלכל מקום בת ישראל צריכה להגיע בלבוש מכובד ואני משתדלת… 🙂
      דוג נוספת – אני מגיעה לאירוע חברתי כלשהו וברור שכל הפאשניסטיות ילבשו שם מהמם. אני לאירוע כזה "ארשה" לעצמי, כלומר ארגיש בנוח להקפיץ את המראה שלי עם משהו
      שסביר להניח שהבנות לא יבצעו בו שימוש – זה יכול להיות כובע הורס או שרשרת מיוחדת ונועזת או גרביונים עם דוגמא לא שגרתית
      ככה מכניסים את "השוליים" את "הדברים הקטנים שמשדרגים את ההופעה" את "השינוי" למיינסטרים.
      שווה לנסות! מפה לשם, חברה תשאל אותך מאיפה קנית? אחרת תשאל "מה עובר עלייך? תהיה מוכנה שתמיד אנשים יעירו ולפעמים גם יאירו.
      זה בסדר שלא כולם יאהבו.
      לסיכום, תמצאי את האירוע הנכון (מסיבת רווקות, יום הולדת, דייט, קפה עם חברה / עם אמא..) ותגיעי לשם עם כובע רחב שוליים ושיער עשוי כהלכה
      ותראי איך זה מרגיש לך.
      אם לא תנסי – לא תדעי. תהני. וכל הכבוד לך על השאלה!
      בנות יקירות – אם יש לכן מה להוסיף, אנחנו מאוד נשמח לשיח פורה בנושא כובעים ורווקות ומה שבניהם…

      • רעות 07/02/2016 ב 16:14

        אני אנסה בהחלט!!

        לא חשבתי על הנקודות האלו קודם.. אעדכן 🙂

  3. שירן חצרוני 13/01/2020 ב 19:22

    היכן ניתן למדוד ולקנות את הכובעים היפים הללו אני מעוניינת לרכוש לעצמי כמה .

השאירי תגובה

שדות חובה (*)