עקבות בחול

נקודת ההתחלה.

יושבת דוממה באמצע שומקום,
שום כלום.
מנסה להתחבר לקרקע, לחוש את הרגע הקיים.
כמו כל אירוע בחיים, הוא מופיע באחת,
הרגע הזה המתחיל את הסיפור הבא.
הסיפור שלי, שלכן, שלנו.

כשמשהו לא הולך כשורה, הגוף מתנגד.
אני מוחה, לא מסוגלת לקבל זאת, לא יכולה.
מהנהנת בראשי לשלילה.
מבקשת מילוט, מחפשת מוצא.
נשברת.
מנסה לקום וללכת.
מנגבת דמעה סוררת שזלגה.
שאלות מתרוצצות במוחי לא נותנות לי מנוח.

וריאציה שונה, משתנה.
חשה בתוכי את הכאב.
ובכל פעם מחדש הוא מתעצם ולוקח אותי למקום אחר, שונה.

לא מסוגלת לשאת את התחושה
רוצה להבין למה ואיך
ובעצם, בשביל מה?

מטביעה את עקבי בחול
מרימה בחשש את הרגל לפסיעה הבאה
רוצה לעשות את הצעד
קמה, נופלת
מתרוממת, נשברת
עד לפעם הבאה
רק עד לפעם הבאה.

מרגישה בודדה.
נעה בין ייאוש לתקווה
המשתלטים עלי בחוסר אמונה
חוסר הבנה
חוסר שווי משקל
חוסר.
מרגישה שמשהו חסר במשוואה

לקח לי זמן להבין כי אני בהסתרה.
אני נראית אך לא רואה.

אייכה?

איפה אתה?
אתה שומע אותי בכלל?
מכיר אותי?
מרגיש את כאבי?
חש את בדידותי?

זאת אני,
בתך הרוצה לדעת בבירור שאתה כאן, איתי
שומע את צעקת ליבי הדוממת
חש את נפשי המיוסרת
המשוועת אלייך,
מבקשת נחמה.

ניעור, זעזוע
הכרה חדשה.
התגלות שמימית,
הארה
כמו משב רוח לנפש עייפה

הרגעי, בתי
כאן אביך
נוכח
נמצא
חי וקיים
בכל רגע ושבריר שנייה
רואה ומרגיש אותך

והכול נעשה בהשגחה פרטית מדויקת רק לך!

ונכון שלא תמיד הכול גלוי לפנייך
ונכון שלפעמים נדמה כי את לבדך
בדרך הארוכה, המייגעת והמתישה
נופלת, קמה
מחפשת את שביל הבריחה
רואה אותך
ברגע הזה ממש
אני כאן, איתך
ער לתחושות, לרגשות
ובשבילך
מסובב את הסיבות

זוג העקבות המופיעות בחול
שלי הם
כשנשאתי אותך על כתפי
כשנשאתי את סבלך
כשהרמתי אותך מהכאב
כשזעקת

 

***

 

כתיבה וסטיילינג: אפרת כהן
צילום: משה איטח
איפור: תהילה מלכא
עיצוב שיער: אוסנת בן שטרית

*השמלה מבית האופנה TOUCH , ניתן להשיג בישראל, לונדון ופריז.
*התמונות מתוך הפקת אופנה מדברית לבלוג דוכסית, הסרטון עכשיו ביוטיוב : לחצי כאן.