"אל הנער הזה התפללתי" / סיפור לידה

"אל הנער הזה התפללתי" / סיפור לידה

יום כיפור תשפ"א, היום הזה בשנה שהעולם עוצר מלכת.

באופן כללי העולם עצר מלכת לפני כמה חודשים עת הגיעה הקורונה לעולם ושיבשה את הכל לטובה.

אבל אם לא די בקורונה, גל שני (שלישי?) סגר בחגים, הנה הגיע גם יום כיפור.

היום שבו הכל סגור כאן למטה ושערים בשמים נפתחים…

היום האחרון, המאסף של ימי התשובה, ימי הרת עולם, הכרוז האחרון, רגע לפני הסוף.

רגע לפני התחלה חדשה.

כיפור.

אני עם צירים כבר כמה ימים. עברתי את התאריך המשוער (הלא משוער בעליל) ואמרתי לעצמי, טוב, בטח נעבור גם את כיפור.

אכלנו סעודה מפסקת, ארייה הלכה לישון, המגדלור הלך לבית הכנסת (שהתקיים בחוץ, מניין של עשרה, בהתאם להנחיות…)  ואני פותחת את המחזור (סידור תפילה מיוחד לימים נוראים) והנה בא ציר.

ככה ביליתי את הערב, לא משהו סדיר, פה ושם, התכווצויות ברחם. לא ממש הצלחתי להתפלל.

קראתי את "פרשה ואישה" של הרבנית ימימה מזרחי והיא דיברה שם על יונה הנביא, אומרים את ההפטרה ביום כיפור. החלטתי שאני חייבת להגיד.

אומרים שזו סגולה ללידה קלה ומהירה.

מתאים לי.

מצאתי את פרשת יונה בספר חת"ת שארייה קיבלה מתנה ללידה שלה (: (סימבולי משהו) מהשכנים החב"דניקים המקסימים שלנו במושב.

נסחפתי לעלילה הסוערת שהתחוללה מעבר לים והפלגתי בחלומות אל תוך הלילה.

ואז הגיע הבוקר. המגדלור הלך לתפילה… הבטיח שיחזור בצהריים ולא יעשה "גשר" למנחה.

בכל זאת, אשתו כורעת ללדת וקבענו שיבוא אחרי שחרית לראות מה שלומנו.

הכנתי לאריוש ארוחת בוקר, סיפרתי לה על היום הגדול הזה, היום הכי קדוש בשנה.

הייתי מסוחררת. חלשה מאוד. שתיתי ואכלתי לפי שיעורים (מה שהרב של המגדלור אמר) והבאתי אותה למיטה שלנו. אמרתי לה שלרגל היום המיוחד – היום יש גם שנת בוקר ולא רק שנ"צ (:

זה לא בדיוק עבד, היא רצתה לראות את לולי ואני התאמצתי להסיח את דעתה עם שלל משחקים, נשיקות וחיבוקים.

מפה לשם, הצלחנו לעבור את הבוקר הזה בשלום.

בחצות היום בדיוק שמתי אותה לישון ואמרתי לעצמי: זה הזמן שלך. עכשיו!

נכנסתי לחדר שינה ופשוט צעקתי לשמים (הצעקה החזקה ביותר זאת הצעקה שנשמעת בלי קול) :

"ריבונו של עולם, אני מתחננת לפניך ביום הזה, שהכל פתוח למעלה, תפתח את רחמי עם צירים טבעיים. אני מתחננת. אין מצב שאני עוברת את הזוועה שעברתי עם ארייה, שוב. אין מצב שאני מגיעה לשבוע 42 ועושים לי זירוז. הכאבים ההם היו בלתי נסבלים…"

צירים מלאכותיים הם השטן בהתגלמותו (ואז את גם לא יכולה לקבל אפידורל)

אמרתי לאבא שבשמים: "יש יום אחד בשנה שהיצר הרע לא שולט וזה היום. היום, בכיפור, הכוח הרע מאבד את כוחו. אבא שלי, בבקשה ממך. אתה ברוב טובך הכנסת את העובר הזה לרחמי, אתה ורק אתה תוציא אותו משם בכוח הטבע, בכוח שמעל הטבע, אני מבקשת נס. אני מבקשת ללדת, אני מבקשת ללדת באופן טבעי."

קרעתי את השמים. בכיתי בטירוף.

את הכאבים האיומים שהיו לי בלידה של ארייה לא אשכח לעולמים.

ואז הם הגיעו, הצירים האמיתיים.

נכנסתי לאמבטיה.

עכשיו תקשיבו, להתקלח בכיפור זה לא דבר של מה בכך…

מי שמכירה אותי יודעת שהשילוש הקדוש מרגיע לי את הנפש:

אמבטיה טובה ואז להרים את הרגליים עם קפה חם ומשהו טעים.

אז הלכתי על השילוש הקודש רק בלי הקפה והמשהו הטעים, בינתיים (:

ואז ארייה התעוררה משנ"צ.

המגדלור חזר מבית הכנסת, עדכנתי אותו בחדשות.

זה היה שלב שכבר ישבתי על הכדור פיזיו (לא הצלחתי לשבת ולא לעמוד ולא לנשום, בגדול…)

וביקשתי קפה.

הייתי חייבת להירגע מהטירוף שהתחולל לי בגוף.

יותר נכון בקשתי קפה ועוגה. אם כבר אז על כל הקופה (:

המגדלור הביא לי את זה לחדר השינה, הסתכלתי על המגש הנאה ולא הייתי מסוגלת לגעת בכלום.

עלתה לי בחילה.

הצירים מתקדמים.

המגדלור שאל: זזים?

עכשיו תבינו, הכי לא נעים לי בעולם לנסוע בכיפור. כאילו, אם אני לא יולדת, מה, מחזירים אותי הביתה? נסעת לשווא בכיפור? לא נעים לך מעצמך.

אמרתי לו נחכה עוד קצת.

התחלתי לתזמן ציר כל 5 דקות.

אמרתי לו זה מתקדם, אני נכנסת לאמבטיה (ליתר בטחון (: )

אחרי 45 דקות של צירים סדירים כל חמש דקות, את מקבלת פטור מנסיעה ביום כיפור, תאמיני לי…

יצאנו לדרך…

כלומר, רצינו לצאת לדרך רק שהגענו עד השער של המושב והשער – סגור. (אנחנו גרים במושב גמזו שהוא מושב דתי וסגור בשבתות וחגים)

מתקשרים לסייר – אין מענה. מתקשרים שוב – אין מענה.

עומדים בשער… מבקשים לעבור.

מבקשים חיים.

הכל היה כל כך סימבולי ביום הזה.

הנה בא ציר. המגדלור מתקשר בטירוף. אמרנו טוב, אם עוד דקותיים לא עונים נתקשר לאמבולנס ונעבור רגלית מהצד של השער לעבר השני…

אמרתי למגדלור תסמס לסייר: יש יולדת בשער של גמזו.

והשער נפתח.

דהרנו לתל אביב, בית חולים איכילוב. (טעות עושים פעם אחת – אין סיכוי שאחזור ללדת במקום שילדתי את ארייה)  

100 קמ"ש, 120, 140, 160. צירים בטירוף והכבישים ריקים.

העולם עצר מלכת.

עוד רגע נעילה. עוד רגע ננעלים השערים ואני מנגנת לעצמי בלב בין הצירים:

"אל נורא עלילה, אל נורא עלילה, המציא לנו מחילה בשעת נעילה"

ואני לא רואה את הדרך, הכל מטושטש, הכל מעורפל מהדמעות, מהכאב, מעוצמת קדושת היום.

את הכיפור הזה לא אשכח לעולם.

הגענו לבית החולים, נכנסו למיון, חיבור למוניטור, בדיקת רופאה, "את בלידה" היא אומרת.

"אני רוצה אפדירול" אמרתי לה בתגובה.

בואי נעשה לך בדיקת קורונה ונעלה אותך לחדר לידה.

בין הצירים, עם מסיכה על הפנים, מכניסים לי את הדבר הזה לאף (לא נעים אבל לא נורא)  ועושים לי את הבדיקה.

הכל קורה כמו בסרט נע.

מפה לשם, מגיע מישהו ומסיע אותי על כסא גלגלים ישירות לחדר לידה.

אני מבינה שאמא שלי כבר לא תהיה בלידה… ורק ממלמלת "אין עוד מלבדו".

ריבונו של עולם אתה איתי, אתה חייב להיות איתי.

מגיעה מיילדת.

"בבקשה תתנו לי אפידורול", אני אומרת.

היא ביקשה לראות ספירת דם, לא ברור למה לא היו לי (תדאגו להביא איתכן תוצאות בדיקת דם לבית החולים!)   

"אם אין לך בדיקות דם נצטרך לקחת דם ולא נוכל לתת לך אפידורל עד שיגיעו עד התוצאות".

לא האמנתי שזה קורה לי.

עשיתי את הדבר היחידי שיכולתי לעשות:

"טאטאאאאאאאאאאא" צרחתי בלי קול לאבא בשמים, אתה יכול לסדר פה את העניינים?

גם ככה אני לא נושמת עם המסיכה, עם הצירים, עם הטירוף הזה.

ואבא, כמו אבא טוב, שולח את המרדים אלי לחדר.

"הנה בא המרדים, ניתן לך אפידורל" היא אומרת אחרי זמן שהרגיש כמו נצח

נ צ ח ! ! !

הוא הגיע, מבקשים ממני לחתום, מבקשים שאשב, שאתכופף, שלא אזוז.

יותר מידי בקשות בהתחשב במצבי.

"יאללה, אפידורל וגמרנו" אמרתי לעצמי.

"אל תזוזי. זה מסוכן" הוא אומר.

מכניס את המחט בגב.

כאב חד מפלח לי את הלב והנשמה.

"לא לזוז" הוא צועק.

והכאב הזה מזיז לך את הגב בלי שתרצי – נשבעת!

לא הלך.

עוד פעם.

לא הלך.

עוד פעם.

3 פעמים הוא מזריק לי את המחט הארורה הזאת לגב ולא מצליח לתת לי אפידורל.

אלוהים!!!!!!!!!!!!!!

"אתה יכול בבקשה לשלוח מישהו שיודע לתת אפידורל?"

הבנתי שאני חייבת להיות יותר ספציפית בבקשות שלי… (:

ואבא, כמו אבא טוב, שולח אלי מרדים אחרי זמן שמרגיש כמו נצח והוא, בזריקה הראשונה – מצליח.

הנה אפידורל בגב, הנה יולדת שכמעט יצאה לה הנשמה, הנה בעל שעוד רגע מתעלף איתי בחדר, הנה מיילדת מלאכית שבורא עולם שלח.

הוא סיים את מלאכתו והמרדים עזב אותנו לנפשנו.

הנה באים צירים והם כבר לא ממוטטים אותי. אפשר לנשום עם הציר, אפשר להתפלל, אפשר לדבר עם המלך.

יום כיפור, העולם עצר מלכת.

היינו שלושה בחדר (מגדלור, מיילדת ואנוכי) והשכינה, כמובן.  

הנה פוקעים המים, הנה אני בפתיחה 7,8,9

"תנשמי עמוק ותלחצי כשיגיע ציר", היא אומרת, המלאך שה' שלח לי.

ואני נושמת עמוק ואני לוחצת.

ועוד פעם ועוד.

7 דקות וירדה לעולם נשמה מגן עדן.

היינו שלושה.

"הנה הראש, עוד, עוד, את יכולה"…

ואין לי אוויר, ואני מותשת ואני מבקשת מריבונו של עולם כוח לנשום. כי בחיי נגמר לי הכוח.

"את יכולה עוד". היא אומרת / צועקת / דורשת.

והנה הוא נותן לי כוח והנה אנחנו ארבעה בחדר.

השבריר שנייה הזה שיש דממה.

בכי.

חיים.

"אל הנער הזה התפללתי…"

"ויהי מקץ שלושה שבועות…"

בהם הבייבי שלנו היה עם צהבת תינוקות והנה סוף סוף אפשר להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.

מה עושים עם תינוק שיש לו צהבת?

ככה שאלתי בסטורי – אינסטגרם שלי והפצצתן בתשובות.

אז ככה:

קודם כל בלי פאניקה, הרבה סבלנות ותפילות.

ועכשיו לפרקטיקה: אנחנו השתחררנו עם צהבת גבולית שזה אומר להיות במעקב רפואי, היינו הולכים לקופת החולים בבוקר כל יומיים – שלושה, עושים בדיקת דם ומודדים עם המכשיר הידני לבדיקת צהבת (ביליצ'ק) למדוד את רמות הבילירובין בדם.

פתאום זה זינק, ממש הכפיל את עצמו במספרים אז נאלצנו לדחות את הברית בגלל הצהבת.

הכל לטובה! שתדעו. הכל בחיים זה עניין של זווית ראייה ובחרנו לראות טוב, לראות כמה טוב ה'.

ועשינו ברית אחרי 3 שבועות שכבר התאוששתי מעט.

אחרי לידה את בתוך בועה ולוקח קצת זמן לצאת ממנה. אז אחרי שלושה שבועות את עדיין נטולת שינה ובמסגרת משכב לידה אבל בכל זאת, זה שונה מברית בגיל 8 ימים. מסכימות?

אז מהרגע שהבנו שאין ברית בזמן, הייתי מבלה עם התינוק בהנקות מסביב לשעון (לא שונה ממה שהיה עד כה, רק הבנתי שהנקה עוזרת לצהבת לרדת אז גם כשהוא רצה לעשות גרעפס הצעתי לו לאכול (: ) וכמובן "אמבטיות שמש", בזהירות, לא שמש ישירה (עדיף מבעד לחלון זכוכית) או אור פלורוסנט שזה פחות טוב. בקיצור, כל מה שטבעי מבורך.

אגב, הרבה אמרו לי להפסיק להניק כדי שזה יעבור.

ידוע שיש צהבת הנקה.

אני בחרתי להמשיך להניק כי אמרתי לעצמי אם כבר דוחים אז מה זה משנה לחכות עוד שבוע או שבועיים? שיהיה בריא, הכי חשוב לי. ותמ"ל לא מלהיב אותי בכלל ולמה לבלבל לו את הקיבה עכשיו?

וכל עוד אני יכולה להניק וזה זורם (תרתי משמע) אז אני לא מפסיקה (:

בקיצור, עשיתי "דוקטורט" לצהבת ילדים, אבל אני תוהה לעצמי עכשיו האם זה מעניין אתכן, אז אם משהי תרצה לשאול משהו ספציפי אפשר בשמחה!  

יממה לפני הברית שאלתי אתכן:

מה עושים לפני הברית? אחרי הברית? במהלך ברית לתינוק?

וכתבתן וריגשתן ושמחתן בשמחתי והנה עקרי הדברים:

ברית מילה בימי קורונה

תקשיבי רגע, אמא, את רוצה שהברית תעבור בשלום? את רוצה לדעת מה עושים ואיך וכמה ולמה ואת מבולבלת ומיליון עצות, תתנו לו, תעשו לו…

תחתלי עם 2 טיטולים, תשפכי שמן זית, אל תשפכי שמן זית, לפני ואחרי ובאמצע ובאמת אין על חוכמת ההמונים.

וקראתי את כל מה שכתבתן לי ואז הגיע המוהל והבנתי שאני לא צריכה לעשות כלום כי בורא עולם שלח לנו מלאך (לא היה לי מושג מיהו באמת לפני הברית, לכן הייתי מוטרדת ולשווא…) כי ב"ה המוהל הזה שליח של אמת. הוא עשה הכנות מקדימות עם התינוק ואיתנו ההורים בתוך הבית, בסבלנות, בנעימות, במאור פנים. התייחס לתינוק שלנו כמו הבן שלו, הברית עברה בשלום, לא נעים לי לומר (כי כולם מפחידים אותך שזה טירוף בברית) אבל הבייבי כמעט לא בכה ב"ה, היינו נוכחים כולנו, 20 אנשים באוויר הפתוח ואליהו הנביא הגיע והייתה קדושה וחגיגיות והאירוע עבר כל כך בסדר שאני לא מאמינה שאנחנו כבר אחרי.

ואז אחרי הברית, המוהל לא נעלם, הוא ישב איתנו ואכל (והיו לו עוד בריתות ביום הזה…) ואז נכנסנו הביתה והוא טיפל יפה בתינוק והסביר לי הכל והבייבי ישן!

טיפ קטן: במקום לברוח לחדר ולהניק פשוט שאבתי חלב לפני הברית והכנתי בבקבוק ומיד אחרי הברית אמא שלי נתנה לו לאכול וישבתי עם כולם (כי ברית זה אירוע קצר, הכל קורה מהר …) והיה לנו נעים ושמח (הכל יחסי, כן?!) (:

ויום אחרי הברית המוהל תיאם איתי והגיע אלינו הביתה להסיר לו את התחבושת ולקלח אותו ואני עומדת לידו ופשוט לא מאמינה איזה שליח לטובה. והתינוק היה רעב לפני האמבטיה ופשוט לא בכה אצלו, ממש קוסם לתינוקות (: מפזר עליהם אבקת פיות…

"שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה…"

וייקרא שמו בישראל: אמרי חיים

למה אמרי? תשאלו את המגדלור.

אני בחרתי את השם ארייה, עכשיו הגיע תורו (:

אומרים שיום פורים זה כ-פורים. שני הימים הענקיים האלה, מצד אחד היום הכי שמח בשנה, היום בו הגיעה ארייה לעולם, מצד שני יום כיפור, היום הקדוש בה' הידיעה.

מצד אל צד, שני הילדים המופלאים, שתי המתנות הגדולות שבורא עולם נתן לי ברוב רחמיו וברוב חסדיו. אני כותבת את המילים האלה ויש לי דמעות של התרגשות.

רגע לפני שניפרד, חשוב לי לומר –

היו לנו הרבה תכנונים לחגיגות הברית.

מהרגע שהמגדלור הבין שיש לנו בן הוא רצה אירוע גדול עם כל המשפחה והחברים (ויש לו בערך מיליון חברים, לא וירטואליים – אמיתיים!) אבל הימים ימי קורונה ומותרת התקהלות עד 20 אנשים בשטח פתוח. בהתחלה קצת הצטערתי אבל מהר מאוד אמרתי לעצמי, תמיד יש חצי כוס מלאה. אין לנו זכות להתלונן, החיים שלנו חמסה תותים ברוך ה'.

ואז אמרתי לעצמי נעשה את זה ונעשה את זה הכי שמח, אינטימי, קרוב, בגינה של ההורים של המגדלור, במושב, הכי פשוט (במובן הטוב של המילה) והכי יפה.

בשעה 9:00 בבוקר, התכנסנו הורים, אחים ואחיות לאירוע ברית מרגש וקדוש כל כך.

והחלטתי שכולנו – אבא, אמא, ארייה והתינוק החדש נתלבש הכי יפה, כי זה עושה כל כך טוב על הלב. וזה לא משנה כמה אנשים יהיו בקהל 20 או 2000.

אנחנו מתלבשים לכבודנו. לכבוד המעמד המרגש הזה. לכבוד אליהו הנביא. לכבוד השכינה ששורה כאן עכשיו בבית.

והילדים? בינינו, לילדים לא משנה מה הם לובשים.

ארייה דואגת להתלכלך שנייה אחרי שהלבשתי אותה.

אבל היי, לראות אותה לבושה כמו בובה ואת התינוק בבגד ברית לבן מתוק כל כך, זה עושה טוב לנו האימהות.

ומגיע לנו, מגיע לנו כל כך!

כדי לפרגן לעסקים ישראליים ולתמוך בעשייה כחול לבן הזמנתי און ליין ממעצבות ישראליות בגדים לברית בשבילי ובשביל הנסיכים שלנו.

גאה ללבוש שמלה צנועה, לבנה, חגיגית ויפה כל כך של המעצבת ננה 

השמלה הזאת מתאימה לאימהות, שמלה לאחרי לידה, שמלה להיריון, שמלה לחיים עצמם.

את ראשי עטרה קשת בגוון תכלת עדין עם פנינים לבנים – קשת מהפנטת שגנבה את ההצגה.

קשת לשיער של המעצבת המוכשרת רונית, הנה האתר שלה.

לארייה ולתינוק בחרתי בגד לברית מהמם מבוטיק  Mibebe

חנות און ליין של בגדים לתינוקות בסטייל ספרדי –  מגיע אלייך עד הבית ארוז יפה ומהר כל כך!

וזה הכי שימח אותי בעולם.

יש לי עוד כל כך הרבה מה לשתף אתכן ולספר שהחלטתי שאם הפוסט הזה בבלוג לא מסתיים הרגע – הוא לא יסתיים לעולם (:

נ.ב

אחרי הלידה אני והמגדלור השארנו על היד את הצמיד של הלידה (אל תדאגו, לתינוק הורדנו כשחזרנו מבית החולים…) אחרי כמה ימים כתבתן לי באינסטוש שנוריד אותו כבר (:
הוא הרגיש לי כמו מדלייה, כמו תעודת הוקרה הכי מפוארת בעולם.
והיו גם כאלה שכתבו שנשאיר, שזה יזכיר לסביבה ולעצמי שאני אחרי לידה ומותר, מותר לעצום את העיניים. מותר. פשוט מותר. מותר לא למהר עכשיו לשום מקום. והתחברתי לזה כל כך.
מפה לשם, החלטתי לעבור לשלב הבא ואחרי שהורדנו את הצמידים (היה לחץ חברתי לא מתון בכלל (: ) פניתי למורג המדהימה שתעצב לנו תעודת לידה.
מי שעוקבת אחריי באינסטגרם רואה בלייב את התיעוד משיפוץ ושדרוג ובעצם הקמה מחדש של חדר הילדים שלנו. את תעודות הלידה הזמנתי לפי העיצוב של החדר החדש.
בימים הקרובים בע"ה נסיים לשדרג את החדר ואעלה באינסטגרם סיור חדר ילדים מושלם.
כל האמור לעיל מיועד לשמח אמהות בלבד (ילדים צריכים מיטה נקייה ובטוחה וזהו!)
וכל מה שיכול לשמח אותי כאמא, ובפרט בתקופה של מה שנקרא "חופשת לידה" כשמבלים בעיקר בבית- מבורך!

לסיום,

אשמח לדעת מה לקחת איתך מכל מה שכתבתי כאן (וזה היה ארוך!)

מה הפוסט הזה גרם לך להרגיש, שתפי אותי, כתבי לי.

בלילה בלילה כשכולם ישנים, אחרי שאמרי קיבל טיפול מסור, לפעמים מרוב עייפות אני לא מצליחה להירדם, נכנסת לבלוג וקוראת את מה שכתבתן לי…

מה אתן רוצות להגיד לי? שתפו אותי בתגובות (:

(יש תגובות דרך פייסבוק ויש תגובות "רגילות" למטה… גלגלי מטה ותראי.)

כי הגדלת טובות אלי, כי הרבית חסדך עלי, מה אשיב לך והכל שלך,

דוכסית

אהבת? לחצי לייק!

תרצי לקבל מייל בכל פעם שעולה פוסט חדש בבלוג?
מלאי כאן את פרטייך:

45 תגובות

  1. בת שבע 24/10/2020 ב 21:02

    מרגש מממשש ממש רואים בסיפור שאת מקבלת הכל לטובה ובשמחה רבה ויש לך אמונה אמיתיית אמיתייית מממש מרגש מחכה גם להגיע לרגע לחבוק ביביי מחכה ומחכה ומתפללת

    • דוכסית 25/10/2020 ב 2:01

      בת שבע היקרה, תודה על המילים הטובות. מאחלת לך שבקרוב תבשרי לי בשורות טובות. אמן!

  2. אביה גלם 24/10/2020 ב 21:16

    מרגש!! תודה לה׳ על נסי ניסים שום דבר אינו מובן מאליו!! תגדלו אותם ברוב נחת ובריאות! 🥰

    • דוכסית 25/10/2020 ב 2:01

      תודה אביה המדהימה! כיף לקרוא אותך כאן

    • רחלי לוי 29/10/2020 ב 12:29

      מרגש כלכך! חיזקת אותי ממש עם הביטחון והאמונה החזקה שלך בבורא עולם בכל התהליך, שכלכך סמכת עליו והתפילות שיוצאות לך מהלב… גרמת לי להודות שוב על כל לידה ולידה שעברתי (ועברתי 5 ברוך ה'). תודה לך על השיתוף ועל המסרים המעצימים, המעודדים והמחזקים שלך, מאחלת לך הרבה הרבה נחת מהמשפחה המקסימה שלך, בריאות ואושר, שפע והצלחה!

  3. אביבית ירקוני כהן 24/10/2020 ב 21:38

    אפרת יקרה, התרגשתי מאוד לקרוא את החוויה שלך מהרגעים שלפני הלידה, מהחידה ומהברית.
    החזרת אותי לרגעים מהלידות הפרטיות שלי (שחבל שלא תיעדתי ככה)
    צמרמורת של התרגשות איזה בי.
    והתרגשות מהחוויה הפרטית שלך.
    אוהבת את העומק שלך ומאחלת לך מזל טוב וים של נחת.
    אביבית

    • שירה מלול דבש 24/10/2020 ב 22:31

      מרגשת מאוד!!!!!החזרת אותי ליום של הלידה של הבן שלי ..בדיוק לפני שנה..ילדתי יומיים לפני ר"ה והברית הייתה מספר ימים לפני יוה"כ ..זו תקופה ככ מרגשת ועוצמתית !מאחלת לך שתגדלו אותו ואת ארייה המתוקה בבריאות ובנחת !♡♡♡

      • דוכסית 25/10/2020 ב 2:06

        תודה שירה המקסימה. ריגשת אותי וחיממת את הלב. נחת גם לכם

    • ליאת גבאי 25/10/2020 ב 0:19

      אפרת היקרה! ממש נהניתי לקרוא את כל מה שכתבת! (כתבתי תגובה כל כך ארוכה איכשהו נמחקה לי) ממש נגע ללבי מה שכתבת על הקדושה ביום הזה שדווקא בו ילדת. והצעקה והתפילה לבורא עולם ללידה טבעית. מדהים לראות כמה תפילות נענות בשמיים.כל תפילה שהיא.בכל זמן! כאחת שחוותה טראומה בלישה ב1 אני סופר מזדהה איתך ושמחה כל כך שהספקת לאפידורל ושזכית ללדת כפי שרצית.. כאמא לבן, ברור לי החשש והפחד לפני ברית ותודה לאל נשמע שצלחת את זה באופן מושלם ממש! והכי חשוב כמו שכתבת בריאות! אז כמו שכתבת לכל אחד ונסיונותיו.. וזה באמת לא משנה כמה אנשים חגגו עמכם פיזית.ברור ששמחו מרחוק וקרוב והכי חשוב להיזהר ולהישמר בתקופה הזו ונראה כי האירוע היה מקסים ולא חסר בו דבר!
      לגבי ההנקה- את מלכה ואני מצדיעה לך.כל כך לא מובן מאליו.. אני הנקתי את לביא שלי 4 חודשים (אחרי קיסרי חירום) בשילוב עם תמ"ל וזה לא היה פשוט כלל. עופי על עצמך על זה ממש עכשיו וטפחי לעצמך חזק על השכם!
      אהבתי את השם שבחרתם הוא מקסים בעיניי;) אשמח לרעיונות לשמות לבנות(ומאחלת לעצמי לידה טבעית גם כן)!
      תודה על השיתוף ושתזכו לגדלו בנחת אהבה שמחה וים של סבלנות לצד ארייה המתוקה! אמן ואמן

      • דוכסית 25/10/2020 ב 2:10

        איזה תגובה מרגשת! ליאת המדהימה! תודה על השיתוף, חיממת לי את הלב, קוראת אותך ב 2 בלילה והלב שלי מתמלא בשמחה! ולגבי שמות לבנות -בדיוק הערב אמרתי למגדלור שאין לי עוד שמות יפים… ארייה ואמרי הם כל השמות היפים מבחינתי חחח אז אני צריכה לחשוב קצת… שיהיה לך בשעה טובה ובידיים מלאות נחת שמחה ואושר עד בלי די. בשרי לי בשורות טובות!

    • רעות 25/10/2020 ב 0:46

      אהובתי אני מרוגשת עד דמעות, חוויתי איתך הרבה מהתחושות שתיארת ואין באמת מילים שיוכלו להסביר מה את גורמת להרגיש בכתיבה המיוחדת שלך!
      תודה לה' הטוב על הכל,
      שתמיד תזכי לראות את חצי הכוס המלאה
      ושהלב לא יפסיק להתרחב מרוב אהבה!!!!
      געגועים עזים לכולכם
      נשיקות וחיבוק ענק❤️

      • דוכסית 25/10/2020 ב 2:11

        אהובה שלי!! אני כבר לא יכולה עם הגעגוע. תודה על מה שכתבת. הכי כיף שאת משאירה לי מילים טובות בבלוג! מחר ננסה לתקשר? נשיקות

    • דוכסית 25/10/2020 ב 2:02

      תודה אביבית המדהימה. ריגשת אותי! וכן נראה לי שתיעוד החוויה (באופן פרטי וציבורי) עוזר לעבד את החוויה כראוי. ב"ה!

  4. ורד קניות ברשת 24/10/2020 ב 21:44

    דוכסית המרגשת אין מילים להביע את מה שהצלחתי לעורר בי. מאחלת רק טוב ואושר לך ולמשפחתך הגדלה❤️❤️

    • דוכסית 25/10/2020 ב 2:03

      תודה ורד אהובה. כיף לקרוא אותך כאן

  5. מיכל גולדשטיין בן עזר 24/10/2020 ב 21:55

    מקסימה הצפת אותי ברגשות לא הפסקתי להזיל דמעות…
    החזרת אותי 17 שנה אחורה ללידה של בני עילי…
    שתגדלו אותו בבריאות ורב נחת🙏🙏💗💗💗💗

    • דוכסית 25/10/2020 ב 2:03

      מיכל יקרה, תודה על הברכות והמילים הטובות. כיף לקרוא אותך בתגובות. רוב נחת גם לכם

  6. דבורה 24/10/2020 ב 22:05

    וואו!! קודם כל, מלא מלא מזל טוב שתגדלי אותו (אותם) בנחת, אהבה, שמחה ובריאות!
    ריגשת כל כך!! קראתי את סיפור הלידה והיו לי צמרמורות!! האמונה שלך בדרך ללידה ובלידה עצמה מעוררי השראה. המון מזל טוב ורק טוב♡ אין ספק שעשית לי חשק לעבור לידה שוב;)

    • דוכסית 25/10/2020 ב 2:04

      אם עשיתי חשק ללדת – אז עשיתי את שלי חחח! ב"ה. תודה על המילים הטובות דבורה. כיף שאת כאן. תבורכי

  7. קארין 24/10/2020 ב 22:30

    מתי הזמנת את הבגדים והאקססוריז לברית ? אני שבוע 32 עם בן . ילדתי גם בפורים את הבת הבכורה שלי ועוד מעט צפויה גם ללדת. ראשית הרגעת אותי בעניין הברית אני מפחדת שיכאב לו וזה לא פשוט להיות יהודי . דבר נוסף צודקת בנוגע לחוויה שלך עם ארייה לא חוזרים על טעות פעמיים ואני גם לא מתכוונת הפעם לחזור לאותו בית חולים. ברוך השם על החוויה המתקנת שלך. פוסט לא ארוך בכלל יכולתי לקרוא עוד שעה..את כותבת מהמם ועינייני

    • דוכסית 25/10/2020 ב 2:06

      שיהיה לך בשעה טובה! הזמנתי אחרי הלידה (: והיה לנו זמן (בדיעבד) בגלל הצהבת אבל – אם את לא רוצה להיות בלחץ ואם את רוצה לשמח את עצמך כבר מעכשיו – ממליצה להזמין מראש. המגדלור קורא לזה – למשוך שמחה מהעתיד. כלומר, יש משהו משמח בעתיד ואנחנו כבר עכשיו עושים פעולה פיזית שקשורה לשמחה העתידית ואחרי הפעולות נמשכים הלבבות… שיהיה לכם בשעה טובה. תודה על המילים הטובות. תבורכי!

  8. בתאל 24/10/2020 ב 22:46

    משום מה היום חשבתי לעצמי שהרבה זמן לא העלת פוסט… ואני לא מהעוקבות באינסטגרם או משהו…
    משמח! מזל טוב ורק נחת

    • דוכסית 25/10/2020 ב 2:07

      איזה כיף שחשבת עלי ועל הבלוג. תחשבי לעיתים תכופות יותר אולי יהיו עוד פוסטים בבלוג (: חיבוק גדול יקרה

  9. גילה 24/10/2020 ב 22:49

    מהממת! קראתי והתרגשתי כ"כ
    עם כל הבאסה וההגבלות שבדבר, כמה מרגש ללדת ביום הקדוש הזה, הסתכלות מדהימה ❤

    • דוכסית 25/10/2020 ב 2:07

      תודה מדהימה מרגשת. כן ב"ה מאתגר אבל משמח לא פחות…

  10. פרח 25/10/2020 ב 0:15

    וואוו איזה סיפור לידה מרגששש!
    אלופה שאת👑
    הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו🙌🏼
    איזה שם יפה המגדלור בחר.
    מזל טוב משפחה אהובה💖

    • דוכסית 25/10/2020 ב 2:08

      תודה פרח אהובה! בקרוב אצלכם בשעה טובה בניין עדי עד וילדים בבריאות שמחה ונחת!

  11. אפרת 25/10/2020 ב 0:54

    מדהים
    פשוט כתיבה מרגשת כל כך
    הרבה רגש
    חוויה , אמאלה!
    כל לידה היא נס
    היא מתנה
    ברוך הבא למועדון ההורים לשתיים
    יותר נכון הורים לשתיים צפופים חח
    מושלם מבורך, מאתגר!
    אבל מתאהבים יותר כל חום מחדש
    רק נחת אהובה❤️❤️💋

    • דוכסית 25/10/2020 ב 2:12

      תודה אפרת אהובה! חיממת לי את הלב. שיהיה גם לכם הרבה נחת, סבלנות ואושר. אוהבת

  12. טלי 25/10/2020 ב 1:58

    כותבת לך עכשיו בשעה לא שעה כמעט 02:00 בלילה (אחרי שכבר הזזנו שעה אחורה) בהנקה של הנסיך החדש שהצטרף אלינו לפני שבועיים וחצי במזמור לתודה להקב״ה על כל חסדיו וניסיו איתנו בכל רגע ורגע.
    ריגשת אותי בטירוףףףף החזרת אותי אחורה לשלושה שבועות/חודש האחרון עם הציפייה לרגע המיוחל.
    ליום הלידה. לברית עצמה. וואיייי ככ הרבה ישלי מה לכתוב על הברית אבל לא נעמיס;-)
    מאחלת לכם חיים מאושרים מלאים בשמחות ואהבות
    שתראו נחת אמיתי
    שתצליחי לאגור כוחות ושעות שינה אפילו במקצת.
    תתחזקי ותשמרי על עצמך. את אלופהההה גיבורה מלכה של החיים.
    פווווול מזל טוב. תמשיכי לכתוב וליצור כזה תוכן מושלם. אוהבת המון❣️❣️❣️❣️❣️❣️❣️❣️

    • דוכסית 25/10/2020 ב 2:13

      טלי מדהימה! מזל טוב גם לכם! ריגשת אותי עם התגובה המופלאה שלך. תודה על כל המילים הטובות נתת לי כוח! שולחת חיבוק כדול בחזרה. הרבה נחת ושמחה לכם. כיף שאת כאן!

    • טלי 25/10/2020 ב 11:37

      העונג כולו שלי להיות כאן. ולקרוא תוכן רצוף ברגש אהבה וכנות.
      תודה לך.
      שפע של הצלחה🌹🌹🌹

      • דוכסית 27/10/2020 ב 9:37

        תודה רבה טלי מדהימה! מחמם את הלב

  13. אפרת 25/10/2020 ב 3:00

    דוכסית המדהימה, נהנתי לקרוא את הפוסט,
    כל כך כיף ומלמד לראות את ההסתכלות החיובית שלך.
    את ההבנה, ההכלה והקבלה. את מדהימה אותי בכל בלוג מחדש!
    מאחלת לכם משפחה יקרה המון נחת מארייה ואמרי, בריאות ושלווה!
    כיף שיש אותך פה, כיף שאת משתפת אותנו.
    שבוע טוב ומבורך 🤍

  14. אסתי ו 25/10/2020 ב 8:05

    דוכסית יקרה,
    איזה סיפור לידה מרגש, כתוב בעוצמה וכל כך מחובר לה' יתברך. נתת לנו ממש להיות חלק מהלידה שלך. ונתת כל כך הרבה כוחות ותובנות לכולן.
    הרבה הצלחה ושמחה בתקופת הגדילה, שהיא מתחילה מאחרי המאורע של הלידה ויש עוד כל כך הרבה ללמוד ולהתגבר ולעבור בתקופה הזו ..
    וכמו תמיד, הכל בחן וביופי עדין ושלם ונקי.. נראית ברית מהממת, על אף כל התנאים המגבילים, ובטח שהייתם רוצים אחרת.
    ודבר אחרון, גם אנחנו עשינו ברית לבן שלי אחרי שלושה שבועות (היה לו חיידק והיה צריך לקבל אנטיביוטיקה) ואל תגלי לאף אחד, אבל ליולדת זה מתנה של התאוששות וקצת כוחות לפני האירוע המיוחד 😉
    מזל טוב!!

  15. שרה 25/10/2020 ב 15:04

    וואו מדהים!
    התרגשתי ממש!!!

    • דוכסית 27/10/2020 ב 9:37

      תודה רבה יקרה! שמחה לדעת

  16. מירב שוקרון 26/10/2020 ב 9:32

    דוכסית יקרה.

    קראתי את הבלוג וחיזקת אותי מאד

    ריגשת ברמות ,הייתי במתח כאשר כתבת בעניין השער

    של המושב כשהייתם צריכים לחכות לשומר זה כל כל

    מלחיץ!!ממש נהניתי לקרוא כל מילה בבלוג!!!

    איזו אמונה יש לך איזה כיף ,שתזכי לגדל אותם בנחת

    ובריאות.

    • דוכסית 27/10/2020 ב 9:36

      תודה רבה מדהימה! כיף שאת מגיעה לבלוג ומשאירה כאלה מילים טובות. חיממת את ליבי! תבורכי

      • עדי 09/11/2020 ב 21:35

        פוסט מרגש ממש!! נהנתי מאוד לקרוא

        מדהים לראות את האמונה שיש לך❤️

        פעם ראשונה שנכנסתי לבלוג שלך ובטוח לא אחרונה

        הכתיבה שלך מעניינת ממש!

    • עדי 09/11/2020 ב 21:33

      פוסט מרגש ממש!! נהנתי מאוד לקרוא

      מדהים לראות את האמונה שיש לך❤️

  17. סמדר עידו 09/11/2020 ב 10:04

    אפרת יקרה,

    המון מזל טוב ברכה והצלחה, קראתי את הפוסט ודמעתי גם אני ילדתי בערב כיפור לפני כמה שנים…רק שבעלי הינו החזן של בית הכנסת וגם התוקע בשופר, ברגע שהגיע האמבולנס לא חשבתי פעמיים , אבל ההיתי מוכרחה שישאר בישוב כי אחרת לא היה מי שינהל את תפילות היום הקדוש הזה. בלב כבד והרבה חשש נסעתי לבד …בורא עולם היה איתי לאורך כל הלידה שמר עליי ועזר לי ברגעי הכאב והאפידורל…מסכנה המיילדת שכמעט תלשתי לה את היד…. בחסדי השם היתה לידה מהירה ומבורכת ואפילו צמתי כמעט עד הסוף עד שהכריחו אותי לאכול…רק במוצאי כיפור בעלי התקשר לשאול אם בכלל ילדתי ומה שלומנו 🙂

    אין עוד מלבדו עד היום כולם בבית הכנסת חוגגים לנסיך שלי יומהולדת בתפילת נעילה.

  18. לירון 12/11/2020 ב 21:10

    ריגשת אותי בטירוף ובכיתי יחד עם מילותייך, ללא ספק המילים שכתבת ישארו במשפחתך לדורות. כיף לחוות איתך את הרגעים שאת בוחרת לשתף אותנו, את נכס לעולם ❤

  19. איילה 15/11/2020 ב 17:32

    מדהימה שאת!! סגרתי את האינסטוש אבל מציצה מידי פעם לראות מה איתך…
    הפעם מבינה שמתעדכנת באיחור🙈
    אבל אף פעם לא מאוחר לאחל מזל טוב והרבה נחת ♥️

  20. חוי 23/11/2020 ב 21:28

    אין כמוך בכל העולם כולו אנחנו אוהבים אותך ומעריצים אותך [אני ובעלי] אין כמוך איך אמר לי בעלי דוכסית אמיתית אין מה להוסיף

השאירי תגובה

שדות חובה (*)