ערב טוב אהובות, ברוכות הבאות
לפני כמה חודשים, כשהתחלתי לדמיין את הערב הזה, נתתי לו בראש שלי כותרת:
“השקת החיים החדשים שלי.”
זה נשמע לי כל כך נכון.
השנה החדשה.
יום ההולדת שלי.
38 שנים בדיוק מאז שנולדתי, בערב שבו העולם כולו מקבל הזדמנות להתחיל מחדש.
ואני, אחרי אחת השנים המשמעותיות בחיי.
חשבתי לעצמי:
איזה תזמון מושלם.
אעמוד כאן בערב ראש השנה,
ביום ההולדת שלי,
ערב חגיגי עם נשים שקרובות לליבי, ואספר לכן ולעולם כולו על החיים החדשים שלי.
אבל אנחנו מתכננים תוכניות ויש בורא שמנהל את העולם
מה אני אגיד לכן ?
אני אותה אפרת.
אותה אפרת של ינואר.
אותה אישה שקיבלה אבחנה רפואית שלא רצתה לקבל.
אותה אישה שפחדה
אותה אישה שבכתה בלי הפסקה
אותה אישה שכאבה כל כך הרבה ובעוצמה כל כך גבוהה
הרגשתי שהגוף בוגד בי.
הגעתי לקצה.
ורק שאת בקצה את בלית ברירה מתחילה לעשות שינוי.
שיניתי את התזונה שלי.
שיניתי הרגלים.
שיניתי את הדרך שבה אני מדברת אל הגוף שלי.
את הדרך שבה אני מקשיבה לו.
את המחשבות שלי.
את היחסים שלי עם עצמי.
הכנסתי תנועה.
שקט.
שמש.
תפילה.
הוויה.
אוכל אחר.
מילים אחרות.
והתחלתי, לאט לאט,
להתלבש מחדש על החיים שלי
והייתה בי איזה מחשבה שבערב הזה אני כבר אגיע לצד השני.
שאני אעמוד כאן ואוכל לספר לכן סיפור יפה, שלם, מושלם.
היה קשה.
עשיתי דרך.
והנה, הצלחתי.
זה נגמר.
אין לי קרוהן יותר. אין דלקת.
אני בריאה.
אבל זה לא המצב. עדיין.
והגוף שלי עדיין בתהליך.
יש בדיקות שמשמחות אותי.
ויש בדיקות שפחות.
יש ימים שאני מרגישה חזקה כל כך.
ויש ימים שממש פחות…
יש רגעים שאני מלאה אמונה,
ויש רגעים שאין לי אוויר ואני לא מבינה בשביל מה אני צריכה את הסיוט הזה בחיים שלי.
אלוהים, כמה בכיתי בתקופה האחרונה.
ואולי הבכי הזה הגיע כדי ללמד אותי משהו שלא יכולתי ללמוד אם הכל היה מסתדר בדיוק כמו שרציתי.
חשבתי שריפוי הוא הרגע שבו הגוף שלי יגיד לי:
“הנה. הצלחת.”
והיום אני מבינה שריפוי הוא גם הרגע שבו הגוף שלי עדיין לא אומר לי את מה שאני רוצה לשמוע ואני נשארת איתו.
אני איתי.
אני לא עוזבת אותי.
אני רוצה להגיד את המשפט הזה שוב.
אני איתי.
אני לא עוזבת אותי.
לא כשהבדיקות טובות.
לא כשאני מצליחה.
לא כשאני חזקה.
לא רק כשאני האישה שאני רוצה להיות.
גם כשאני מפחדת.
גם כשאני מתפרקת.
גם כשאני מותשת .
גם כשאני ממש עצובה.
גם כשאני לא יודעת מה יהיה.
אני איתי.
ואולי זאת אחת המתנות הגדולות ביותר שקיבלתי השנה.
כי שנים חשבתי ששינוי אמיתי הוא להפוך למישהי אחרת.
היום אני חושבת ששינוי אמיתי הוא להפסיק לעזוב את מי שאני.
כמו שאתן יודעות,
אני מתעסקת בסטיילינג ודימוי גוף כבר המון שנים.
ולאורך כל השנים אני פוגשת נשים מול הגוף שלהן .
יש את הגוף שהיה לנו פעם.
את הגוף שאנחנו מקוות שיהיה לנו.
את האירוע שעוד נוזמן אליו.
את הג’ינס שאנחנו שומרות ליום שנרזה.
את השמלה שאנחנו לא מעזות ללבוש.
את הצבע שאנחנו אומרות לעצמנו שאנחנו “לא הטיפוס שלו”.
יש שם המון חיים שמחכים.
ואני שומעת נשים אומרות לי כל הזמן:
“כשאני ארזה…”
“כשיהיה לי זמן…”
“כשאגיע למשקל שלי…”
“כשאהיה יותר בטוחה בעצמי…”
“כשדברים יירגעו…”
“כשארגיש שוב אני…”
ואז.
אז אני אקנה לעצמי.
אז אני אלבש.
אז אני אצטלם.
אז אני אצא.
אז אני אעז.
אז אני אחיה.
ואני רוצה לשאול אתכן הערב:
ומה עם היום?
מה עם האישה שאת היום?
היא לא ראויה להתלבש?
להרגיש יפה?
לשמוח?
ליצור?
לרקוד?
לאהוב?
להעז?
לחיות?
כמה מהחיים שלנו אנחנו דוחות
עד שנגיע לגרסה שאנחנו חושבות שמותר לנו לאהוב?
ופתאום הבנתי שהשנה אני עשיתי בדיוק את אותו הדבר, חיכיתי לגוף הבריא. המושלם. כדי לחגוג את הריפוי שלי.
חיכיתי לתוצאה שתיתן לי אישור.
חיכיתי שאוכל להגיד:
“עכשיו.”
ועכשיו אני מבינה:
אני לא צריכה אישור כדי לבחור בחיים שלי.
ֿ
אני יכולה לבחור בהם עכשיו.
בתוך התהליך.
בתוך אי-הוודאות.
מתוך גוף שלא תמיד עושה את מה שאני מבקשת ממנו.
מתוך חיים שלא הכול בהם פתור.
ראש השנה הוא רעיון מדהים בעיניי.
הקב”ה נותן לנו בכל שנה נקודה בזמן ואומר:
תתחילי שוב.
לא כי בשנה שעברה עשית הכול נכון.
לא כי הגעת מושלמת.
לא כי סיימת לתקן.
בדיוק להפך.
אנחנו מגיעות לראש השנה כבשר ודם.
עם הטעויות.
עם ההחמצות.
עם המקומות שנפלנו בהם.
עם המילים שהיינו רוצות לקחת בחזרה.
עם ההחלטות שלא קיימנו.
עם הדברים שאנחנו עדיין סוחבות.
ואנחנו מקבלות שנה חדשה.
איזה חסד זה.
אנחנו לא צריכות להיות מושלמות כדי לקבל התחלה חדשה.
אני חושבת שהייתה בי במשך שנים איזו תפיסה שכדי להתחיל מחדש צריך קודם לנקות הכול.
לסגור.
לפתור.
להתגבר.
לסלוח.
להחלים.
ואז להגיע לדף החדש לבנה ונקייה.
ובכן, עוד רגע ממש, אני בת 38
נולדתי בכ״ט אלול , ערב ראש השנה.
אני מגיעה עם גוף שעבר איתי דרך.
עם חלומות שהתגשמו.
עם חלומות שעוד לא.
עם תפילות שנענו.
ועם תפילות שאני עדיין מחכה להן.
ואני לא רוצה למחוק שום דבר כדי להתחיל מחדש.
אני רוצה לקחת אותי עכשיו איך שאני
להחזיק לי את היד.
ולהיכנס איתי לשנה החדשה.
שנים הסתכלתי על השם דוכסית
וכל תקופה מצאתי עוד רעיון עם האות כ שמבדילה בין דוכסית לדוסית
פעם זה כנות
פעם זה כתר על הראש
כף זכות …
ופתאום אני מרגישה שיש משהו יפה בשם שלי שאני חושבת עליו הרבה בתקופה האחרונה.
אפרת.
יום אחד הסתכלתי עליו וקראתי הפוך
ת
ר
פ
א
תרפא.
אותן אותיות.
מדהים.
אבל גם את המילה הזאת הייתי צריכה ללמוד מחדש.
כי “תרפא” היא לא הבטחה שלי לעצמי שהכול יהיה בדיוק כפי שאני רוצה.
היא לא חוזה עם הגוף שלי.
והיא בוודאי לא אומרת שאם משהו עדיין כואב, נכשלתי.
“אפרת תרפא” הפך בשבילי לתפילה.
תפילה לריפוי.
אבל גם להרפיה.
להרפות קצת מהצורך לדעת.
מהצורך לשלוט.
מהצורך להוכיח.
מהצורך להגיע.
לעשות את ההשתדלות שלי,
ולזכור שאני לא מנהלת את העולם.
יש בורא לעולם.
ואני חלק אלוקי ממעל.
וכשאני חוזרת אליי,
כשאני מפסיקה לנטוש את עצמי,
כשאני מקשיבה לנשמה שלי,
אני מתקרבת גם אליו.
אולי בשבילי זאת אמונה היום.
לא לדעת בוודאות שהכול יקרה כמו שאני רוצה.
אלא לדעת שגם כשאני לא יודעת מה יהיה,
אני לא לבד.
ואני רוצה שניקח את הרגע הזה יחד.
עוד מעט תתחיל שנה חדשה.
ואני לא יודעת עם מה כל אחת מכן הגיעה לכאן הערב.
אולי יש כאן מישהי שנמצאת בתוך כאב.
מישהי שמחכה לתשובה.
מישהי שהגוף שלה השתנה והיא עדיין לומדת להכיר אותו.
מישהי שהזוגיות שלה עוברת תקופה.
מישהי שרוצה כבר למצוא אהבה.
מישהי שמתגעגעת.
מישהי שרוצה להיות אמא.
מישהי שעומדת בפני שינוי.
אני לא יודעת…
אבל אני יודעת דבר אחד:
את לא צריכה לפתור את כל זה הערב כדי להיות ראויה להתחלה חדשה.
את לא צריכה להגיע לראש השנה מסודרת.
את לא צריכה להיות הגרסה הכי טובה של עצמך.
את לא צריכה לדעת איך השנה הזאת תיראה.
את רק צריכה להסכים להיות איתך בתוכה.
אז אולי במקום רשימת החלטות לשנה החדשה,
נבחר החלטה אחת:
השנה אני לא עוזבת אותי.
כשאני מצליחה – אני איתי.
כשאני נכשלת – אני איתי.
כשאני אוהבת את מה שאני רואה במראה – אני איתי.
וכשקשה לי להסתכל – אני איתי.
כשאני חזקה – אני איתי.
וכשאני צריכה שמישהו יחזיק אותי – אני איתי.
אני לא מענישה אותי.
אני לא דוחה אותי.
אני לא מחכה לגרסה אחרת שלי כדי להתחיל לחיות.
אני בוחרת בי.
שוב.
ושוב.
ושוב.
אולי זאת המשמעות האמיתית של “להתלבש מחדש על החיים”.
לא להחליף את החיים.
להתלבש עליהם.
על אלה שיש עכשיו.
לא על החיים שיהיו כשנרזה.
כשנבריא.
כשנתחתן.
כשהילדים יגדלו.
כשיהיה כסף.
כשנסיים את התקופה הזאת.
כשנרגיש מוכנות.
החיים האלה.
היום. עכשיו.
אז לפני שאני נכנסת לשנה ה־38 שלי, שתביא אותי ל 38 + 1
ולפני שאנחנו נכנסות יחד לשנה עברית חדשה,
אני רוצה להגיד לעצמי משהו.
אפרת,
את לא משיקה הערב חיים חדשים.
את בוחרת מחדש בחיים שלך.
אני מודה לך על הדרך שעשית.
על האומץ לשנות.
על הפעמים שקמת.
ועל הפעמים שנפלת ולא ברחת מעצמך.
אני מודה לגוף שלי.
גם על המקומות שעוד כואבים.
אני לא נלחמת בך.
אני לא עוזבת אותך.
אנחנו ממשיכים יחד.
ואני מודה לקב”ה
על 38 שנים של חיים.
לא חיים מושלמים.
חיים.
איזו זכות.
ואם הייתי יכולה לבקש מתנה אחת ליום ההולדת שלי,
זאת הייתה המתנה הזאת:
שכל אישה שיושבת כאן הערב
תצא מכאן קצת יותר קרובה לעצמה.
לא עם עשר משימות.
לא עם עוד רשימה של כל מה שהיא צריכה לתקן בעצמה.
להפך.
שתצא מכאן ותחשוב:
אולי אני לא פרויקט שצריך לתקן.
אולי אני אישה שמגיע לי לאהוב.
ושמחר בבוקר,
כשהיא תעמוד מול המראה,
היא לא תחפש מיד מה צריך להשתנות.
היא תסתכל לעצמה בעיניים ותגיד:
הנה אני.
עם כל מה שעברתי.
עם כל מה שעוד בדרך.
עם כל מה שאני יודעת.
ועם כל מה שאני עדיין לא יודעת.
אני כאן.
אני איתי.
אני לא עוזבת אותי.
אני בוחרת בי.
אני בוחרת בחיים.
ריבונו של עולם,
תן לנו שנה של חיים.
שנה של בריאות ורפואה.
שנה של לב פתוח.
שנה של שמחה.
שנה של אהבה.
שנה של שלום בבתים שלנו ובעם שלנו.
שנה של בשורות טובות.
שנה שבה נדע לעשות את ההשתדלות שלנו,
וגם להרפות אליך את מה שאיננו יכולות להחזיק.
תן לנו אומץ לבחור בחיים
גם כשהם לא מושלמים.
לראות את הטוב שכבר נמצא כאן.
לאהוב את הגוף שנתת לנו.
לכבד את הנשמה שנתת בתוכנו.
לקום אחרי שנפלנו.
ולהתחיל מחדש,
ואני מבקשת לעצמי,
ביום ההולדת שלי:
אפרת – תרפא.
בגוף.
בלב.
בנפש.
אפרת, תרפה.
אפרת , תאמין.
אפרת, תחיה.
ובעזרת השם,
בעוד שנה,
אני לא רוצה לעמוד כאן ולספר לכן שהכול היה מושלם.
אני רוצה לעמוד כאן ולדעת דבר אחד:
שהייתי שם בשביל החיים שלי.
שלא חיכיתי להם.
שלא דחיתי אותם.
שלא עזבתי אותי.
שחייתי אותם.
אהובות שלי,
זאת הברכה שלי גם לכל אחת מכן:
אל תחכי שהכול יסתדר כדי להתחיל מחדש.
אל תחכי להיות אישה אחרת.
קחי את היד של האישה שאת עכשיו.
ובואי איתה.
יש לנו שנה חדשה לחיות.
שנה טובה.
שנה של ריפוי.
שנה של הרפיה.
שנה של בחירה.
שנה של חיים.
ותודה שבאתן להתחיל אותה איתי.
שנה טובה ומתוקה
אפרת, דוכסית
