שאלות ותשובות (אישיות!) עם דוכסית

שאלות ותשובות (אישיות!) עם דוכסית

ואז הגיעה הקורונה, כתבתי בבלוג איך זה מרגיש להיות עצמאית בימים אלו,
וגם שתפתי אתכן בבשורה משמחת שאני בהיריון מספר שתיים, ב"ה.
הגיע חג הפסח, הלב שלי נקרע לשניים וספרתי לכן איך אני מתמודדת בימים אלו

אוקיי, ומה עכשיו?

יש לי כל כך הרבה רעיונות בראש ונושאים שאני רוצה לשתף אתכן כאן בבלוג,
אבל האם זה רלוונטי?

האם זה מעניין עכשיו כשכולנו "תקועות" בבית כמעט חודשיים?

לא הייתה לי תשובה.

בינתיים, מאחורי הקלעים, בשקט וביסודיות, התקדמתי בפרויקט שקראתי לו "הצד הטכני של הבלוג", הוא התחיל עוד לפני הקורונה בהשקה חגיגית עם לוגו חדש, והמשיך עם רשימת משימות שתמיד רציתי לעשות, אבל אתן יודעות איך זה החיים…

בהזדמנות זו רציתי שתדעו שמעבר ליצירת תוכן עבור פוסט חדש בבלוג (כתיבה, עריכה, שיתופי פעולה עם מעצבות אופנה, סטיילינג, צילומים וכו') יש עוד הרבה דברים שצריך לתחזק בבלוג.

למשל, לגרום לאתר לעלות מהר יותר בלי לבזבז זמן "טעינה", ועוד כל מיני דברים טכניים וקוסמטיים שיעצימו את חווית המשתמשת בבית הווירטואלי שלי.

המתכנת שלי, שבימים כתיקונם מטייל ברחבי העולם, נמצא עכשיו בישראל וזאת הייתה הזדמנות נהדרת לסמן V על כל הדברים הטכניים שלא היו יכולים לקרות בבלוג בלעדיו.

תוך כדי עבודה טכנית גיליתי נתון מפתיע על הבלוג:

עוד רגע אנחנו מתקרבות ל – 200 פוסטים / כתבות שכתבתי כאן במהלך השנים.

שזה אומר בממוצע, לפחות שני פוסטים בחודש, ברציפות, בעקביות, כבר מעל 7 שנים.

הללויה!

תמיד אני אומרת שהבלוג הוא הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב שהיה לי בחיים.
הבלוג מעמת אותי עם קשיים, פחדים, תגובות של הסביבה… ועם הזמן, הוא הפך להיות כרטיס הביקור לעסק שלי.

אם את רוצה לדעת מי אני, תכנסי לבלוג ותתחילי לקרוא… החיים שלי פרושים בפנייך.

או כך לפחות חשבתי…

עד שפניתי אליכן ואמרתי שאשמח לשמוע מה הכי תרצו לדעת בתקופה הזאת.

שלחתי אליכן את הניוזלטר ו… מבול של מיילים הציף אותי.

אחרי שקראתי את הכל, ותודה לכל הפונות, זה לא מובן מאליו,
עשיתי סדר בנושאים השונים ובניתי תוכנית עבודה לתקופה הקרובה עם התכנים שהכי מעניינים אתכן.

שנתחיל?

השאלות שחזרו על עצמן הכי הרבה היו מאוד אישיות.

אם חשבתי שחיי פרושים כאן, העמדתן אותי על טעותי (כולל נשים שעוקבות בשקיקה כבר שנים רבות) שהיו רוצות לדעת עלי עוד הרבה מעבר ו… שאלו שלל שאלות.

אז מסתבר שהחיים האישיים הכי מעניינים (חיוך של מבוכה קלה! (: ) או לפחות נמצאים בראש הרשימה.

בנוסף, היו גם בקשות לתכנים מקצועיים כאלו ואחרים.

כמובן שהחלטתי לפתוח עם השאלות האישיות שלכן כי לכל יתר הנושאים אקדיש פוסט מקצועי, נפרד, בהמשך בע"ה.

והנה טיזר קטן למה שמחכה בפוסטים הבאים:

1.סטיילינג לנשים נמוכות, גבוהות ומי שבניהן

2. איך לשמור על תזונה בהיריון ואיך לחזור לגזרה אחרי לידה? (שאלות שחזרו על עצמן המון פעמים!)

3.שאלת מילון הדולר הייתה סביב נושא הזוגיות שלי עם המגדלור.

לגבי הנושא הזה החלטתי שיהיה פוסט חגיגי עם בעלי היקר לרגל יום הנישואין שלנו, בקרוב ממש!

ואחרי ההקדמה הארוכה הזאת, נתחיל באמת! (:

איך את מגדירה את עצמך מבחינה דתית?

אני דתייה, רק אל תקראו לי דוסית.

למה? התשובה כאן.

אם אני צריכה להיכנס להגדרות, אפשר לומר שאני אישה מאמינה, שומרת מצוות, משתדלת. מאוד.

רוחנית, במובן הטוב של המילה. כל עניין הרגש חזק אצלי בכל מה שקשור לבורא עולם, אני מדברת עם ה' בשוטף. אני מוצאת את עצמי כמה פעמים מרימה את העיניים, אומרת תודה, (על הטובה ועל "הרעה") משתפת במשהו, מתייעצת…
יש לי ערוץ הידברות ישיר עם בורא עולם. לא צריכה מתווכים.
קוראים לזה התבודדות וזה דבר מדהים.

ההשראה הרוחנית שלי היא הרבנית ימימה מזרחי. עוקבת אחריה באדיקות כבר עשור.

בעבר, כשהייתי ירושלמית, נהגתי ללכת לשיעורים שלה, כיום אני מנויה במייל לפרשה ואשה ולפעמים צופה גם בשיעור וידאו השבועי באתר אשירה.
לקינוח, אני מדפיסה את דברי התורה שלה לשבת, זה המגזין הכי שווה שיש.

העקרון שלי בעבודת ה' הוא כזה: להיות בשמחה. לפני הכול. לקבל את מה שקורה באהבה ובשמחה.
כל היתר – תפאורה (חשובה, ברור, אבל עדיין תפאורה.)

אגב, כאן כתבתי בבלוג על עניין הריצוי של הלבוש החיצוני ועל כיסוי הראש כתבתי הרבה פעמים, הנה אחת מהן.

מבחינת השתייכות לקבוצה דתית – אין לי. ככה פשוט (:

אבל, אחרי שאישה מתחתנת היא מקבלת עליה גם את ההנהגות של בעלה בעניין הדת (רצוי, למען שלום הבית)
המגדלור הוא דתי לאומי, שמחובר לרבנו וגם לחב"ד. אז אני מחוברת לבעלי ולחיבורים שלו (:

אבל בל נקדים את המאוחר כי יש למגדלור פוסט מיוחד בהמשך ואני לגמרי מתכוונת לתת לו את הבמה הראויה!

את בקשר עם המשפחה שלך?

ואוו. את אורחת חדשה. ברוכה הבאה (:

כתבתי פה בעבר פוסט על שני בתים וגעגוע. אמא שלי גרה בישראל ואבא שלי בלונדון. (ההורים שלי גרושים, למען הסר ספק)

אנחנו שבעה ילדים ואני בקשר מצוין עם כל המשפחה שלי.
אחיות שלי – הן החברות הכי טובות שלי.

דיבורים על משפחה בתקופה כזאת ארוכה שלא פגשתי אותם באופן ממשי, מקשה עלי מאוד.
אז אני רק אניח את זה כאן.

איך התחלת לעבוד בסטיילינג? תמיד ידעת שתעבדי בזה?

ברשותך, אענה קודם על השאלה השנייה. התשובה היא לא.

לא היה לי מושג שאעסוק בסטייל ואופנה. תמיד ראיתי פאשניסטות וידעתי להעריך טעם טוב.
עשיתי שירות לאומי בבית משפט בירושלים והייתי בטוחה שארצה ללמוד משפטים. אחרי השירות עבדתי בהנהלת בתי המשפט ופרשתי די מהר, הבנתי שהעולם הזה לא בשבילי.

התלבטתי מה ללמוד מבחינה אקדמית ואז הבנתי שנפש האדם מעניינת אותי, סקרן אותי לדעת איך דברים קורים ומשפיעים וחלמתי להיות פסיכולוגית.

כבר במהלך הלימודים בפסיכולוגיה הבנתי שקליניקה טיפולית עדיף שלא תהיה לי,
נראה לי שזה קרה בקורס פסיכו-פתולוגיה (תורת הסבל הנפשי) המיועדת לאנשים חולים, שם הבנתי שבחירה במקצוע כזה לחיים, משמעו, להיות עסוקה כל היום בעצב, דיכאונות, חרדות ושאר ירקות… אז ויתרתי על תואר שני בפסיכולוגיה.

יחד עם זאת, חשוב לי לומר שהלימודים בתואר הראשון, באופן כללי, היו מרתקים.

הכרת נפש האדם נתנה לי כלים להתמודד עם סיטואציות שהחיים מזמנים ולראות את הפסיפס האנושי קצת אחרת.
מההתעסקות בנפש, פנימה, החלטתי ללמוד משהו קליל בשביל הכיף, הכי חיצוני שיש (ככה חשבתי בהתחלה) והלכתי ללמוד סטיילינג בשנקר.

אומר את זה בכנות: סטיילינג לכשעצמו, בגדים, חומר, זה נחמד אבל זה לא "מחזיק מים" עבורי. אני צריכה את העומק, את התחושות, להבין את המניע, להתבונן בנפש.

וככה מצאתי את עצמי לוקחת את הסטיילינג למקום של סטיילינג טיפולי.
עם הזמן הכרתי את השיטה של ד"ר טלי סטולובי שמתמקדת בסטיילינג תרפי והיום אני עובדת עם נשים בשיטה הזאת.

במקום מהפך, אני מאמינה במהלך. בהתפתחות.

במהלך שנות הלימודים, עבדתי במשאבי אנוש (התאמתי בין אנשים ותפקידים/ עבודות) ואי שם בשנת 2012 פתחתי את הבלוג כתחביב.

כיום בשנת 2020 אני עובדת בתחום כעצמאית במשרה מלאה.

במה את עוסקת ביום יום? מה שגרת הלו"ז שלך?

ביומיום אני עוסקת ביצירת תוכן וסטיילינג.

מה זה אומר?
יצירת תוכן זה עולם שלם, נתחיל מהבלוג שהוא העוגן שלי.
כאן אני יוצרת שיתופי פעולה עם מעצבות אופנה ונותנת להן במה בבלוג וברשתות החברתיות ע"י צילום תמונות (סטיילינג) וכתיבה.

בין היתר, כותבת לאתרים חיצוניים לפי בקשת הלקוח. למשל, כאן: איך להתאים את הבגד למבנה הגוף?

מלווה נשים בסדנאות סטיילינג אישיות (מה שנקרא יום קניות עם סטייליסטית)

מנחה סדנאות סטיילינג לחברות ואירועים פרטיים לפי הזמנה מראש.

בנוסף, אני פעילה ברשתות החברתיות אינסטגרם ופייסבוק ויוצרת תכנים (לפעמים ייעודיים) רק לפלטפורמות האלו.

הרשת יצרה את התפקיד שנקרא "משפיעת דעת קהל" וכך יוצרים איתי קשר ממשרדי יחסי ציבור לקידום מוצרים או הזמנה להשקות ואירועי אופנה.
אני בוררת בקפידה את שיתופי הפעולה האלו ונזהרת לא ללכת אחרי העדר…

מתוך אמונה שטוב שם טוב משמן טוב.

כל הדברים האלה לגמרי ממלאים את חיי, ואני מאושרת לעבוד במה שאני אוהבת גם אם זה לפעמים מאתגר,
לא מתגמל או מקבל ביקורות ממש לא מפרגנות (בלשון המעטה).

יש ימים של עשייה מהבית ויש ימים של עבודה עם לקוחות ופגישות בחוץ.

השגרה שלי די מגוונת וזה אחד הדברים שאני אוהבת בה, את האפשרות לבנות את לוח הזמנים בעצמי, להחליט מה נכון לקחת ועל איזה עבודה עדיף לוותר.

להיות עצמאית זה לא פשוט בכלל. מכל הבחינות. מצד אחד, אין לך בוס, אבל מצד שני, את מוכרחה להיות עם משמעת עצמית כדי להניע את עצמך לפעולה ושדברים יקרו. את גם חייבת המון אמונה ו"סיעתא דישמיא" כי את יוצרת כל הזמן קשרים חדשים ונוצרות הזדמנויות חדשות וצריך להאמין שרק הקב"ה מפרנס ולא אף אחד אחר. זה אתגר יומיומי.

כדי להמשיך להיות בהתפתחות אישית ומקצועית, אני משתדלת לקחת מעת לעת קורסים או משתתפת בכנסים מקצועיים בתחומי עניין שקרובים ללבי, כמו עולם הבלוגים, הסושיאל, פסיכולוגיה חיובית, אופנה וסטיילינג, כמובן.

למה את לא חושפת את הבת שלך ארייה?

כתבתי על זה כאן, ולא היה שינוי מאז (:

איך את מצליחה לשמור על אופטימיות כל הזמן? (עוקבת אדוקה בסטורי)

יש לי בחירה, כמו לכל בני האדם, לראות את חצי הכוס המלאה או הריקה.

תאמיני לי, תמיד יש חצי כוס מלאה (גם אם לפעמים קשה לראות את זה)

האמונה הזאת, שגם כשממש טוב לי ושמח לי – זה לא יישאר לנצח,

אז גם כשעצוב וקשה וכואב – גם זה לא יישאר. אלה החיים.

אני משתדלת לזכור את זה, ולנסות לראות טוב, בעצמי, בסביבה שלי, ובחיים המופלאים שבורא עולם נתן לי.

זאת גישה, זאת דרך חיים, אפשר לומר שזאת איכות חיים.

במה את בוחרת?

את לא חוששת לשתף את הידע שלך בבלוג? נשים אחר כך לא יבואו לסטיילינג…

איזה שאלה מצוינת!

אז ככה: כמו שהבנתן, הבלוג התחיל כתחביב, מי חלם בשנת 2012 שהבלוג שלי יהיה פופולארי ונשים יגיעו לכאן, יקראו, יקבלו השראה והבלוג יהפוך
מתחביב לעסק מכניס?!

רוב הלקוחות שהגיעו אלי עד היום הן קוראות של הבלוג.

הן מכירות אותי לפניי ולפנים (:

אני משתפת את חיי ואת הניסיון המקצועי שלי בבלוג בחינם!

למה?

מתוך אהבה ותשוקה וכבוד והבנה לערך שיש למילה הכתובה.

כשעושים משהו מכל הלב, בלי רצון לקבל תגמול, רק לתת, מתוך נקיות. רק לשתף, מתוך הבנה שכולנו כאן באותה סירה (פחות או יותר) אז היקום מחזיר לך תודה.

יש נשים שהידע כאן בבלוג מספיק להן וזה נפלא!

יש נשים שמעוניינות בשינוי משמעותי ואנו מתאמות סדנת סטיילינג אישית.

יש גם נשים שכבר היו אצלי בסדנה, ובכל זאת, פעם בשנה הן יוצאות איתי לדייט שופינג.

למה? בקרוב אניח כאן קישור לפוסט הסבר מלקוחה קבועה שהפליאה לתאר את החוויה (:

אני מאמינה שאם את נותנת לאנשים ערך מוסף – הם ימשיכו לצרוך את התכנים שלך ואת המוצרים שלך בגלל הנאמנות שנוצרה, בגלל החברות שנוצרה.

ואת הלקוחות האלו – אני הכי רוצה (:

מה התכונות הבולטות שלך?

זאת שאלה מאוד לא שגרתית ואיזה כיף ששאלת!

אהההמ.

נתחיל בתכונה טובה: יש לי משמעת עצמית.

למשל, אחרי יום עבודה ארוך עם לקוחה, אני רעבה מאוד ואחכה בסבלנות שאגיע הביתה כדי לחמם את המרק שמחכה לי במקרר…
ואז אערוך את השולחן, כמו שצריך, מתוך כבוד לגוף שלי.

אופס, זה כבר שייך לפוסט תזונה (שיעלה בקרוב!) ויש לי עוד הרבה מה לומר בנושא…

בקיצור, אני מאמינה שהכל בחיים מתחיל במשמעת ואפשר להגיע איתה לירח,
מקסימום ניפול בין הכוכבים (:

תכונה שהייתי שמחה לשנות:
סבלנות. כן, אני יודעת שאני נראית בן אדם הכי סבלני בעולם אבל זה רק בגלל שיש לי אופי רגוע ושליו
(וזה לפעמים מבלבל… ) כי חושבים שיש לי סבלנות אין קץ. ולא, אין לי, זה חלק מתיקון המידות שאני עובדת וצריכה להמשיך לעבוד על זה.

מה יוצא לך מהבלוג?
(
ממש כיף להיכנס לאתר שלך וניכר שאת משקיעה המון… רק לא מבינה איך את מתוגמלת על זה שאנחנו קוראות)

מה יוצא לך מזה? שאלת מיליון הדולר.

כמה פעמים שמעתי את השאלה הזאת!!!
בעיקר בשנים הראשונות שזה לא היה עסק ולא היה ברור לאף אחד מה אני עושה למען ה'?
ועם מילים בבלוג לא הולכים למכולת… וזה בזבוז זמן ועוד כהנה וכהנה אמירות שיכולות לגמרי להשכיח ממך את החלום…

גם עכשיו, עדיין, זה נשמע מעת לעת.

ניקח דוגמא ליום שאני מעבירה סדנה, יצאתי, חזרתי, פרק הזמן שהשקעתי, המשוב ששלחתי, התשלום שקבלתי, זה מובן לכולם.

אבל בלוג? שעות וימים וחודשים ושנים שאני משקיעה בבית הווירטואלי שלי ומעבר למשאב הזמן היקר, הסיפור הזה שיהיה ככה באוויר, עולה כסף!

אז בשביל מה?

בשביל הנפש שלי, קודם כל.
הכתיבה מרפאת. היא מעבדת את המחשבות, את מה שקורה לי בחיים.
אני מאמינה בכתיבה ככלי להתפתחות והעצמה, לצד עיבוד חוויות ולתת להן מקום כדי שאוכל להמשיך הלאה…

לאורך השנים כתבתי "דפי בוקר" והם עזרו לי לפרוק את המחשבות, הלבטים, ובעצם, את כל מה שעברתי.

ממליצה בחום על הספר "הזכות לכתוב" של ג'וליה קמרון. לא צריך לפתוח בלוג ולספר לכל העולם,
מספיק לשבת עם מחברת או פתקית בסמארטפון, כל יום, ולכתוב. דקה, חמש. לא משנה-מה אבל לכתוב.

מומלץ לנסות לבד בבית (:

אז למה אני לא כותבת רק לעצמי? בשביל מה להשקיע ולפרסם ולעבוד כל כך קשה כדי לגרום לזה לקרות?

הנה התשובה: כדי להיות מאושרת.

כתיבה לעצמי זה נחמד ונפלא וטוב ויפה… אבל זה לא גורם לאושר.

מה גורם לאושר?

בית חלומות? רכב יוקרתי? קריירה מפוארת? לא. הם התפאורה של החיים.

הם לא מביאים אושר.

האושר מתחבא בעשייה, בנתינה, כשאני בשביל מישהו אחר.

בינינו, מה עוד יש לי בחיים האלה חוץ מרעיונות שחשוב לי לטפח ולהשאיר כאן משהו טוב אחריי…

מי שבאה לבלוג, קוראת, מתרגשת, מקבלת השראה, והמילים כאן נתנו לה איזה-שהיא נחמה ואולי גרמו לה לשנות קצת משהו (אפילו אם זה רק במחשבה)
זה גורם לי להיות מאושרת.

וזה הדבר הכי טוב שיוצא לי מהבלוג!

בנוסף, עם הזמן, הבנתי את הכוח וההשפעה שיש לבלוג וכיום אני נותנת כאן, בין היתר, במה למעצבות אופנה ישראליות ועסקים בתחום הלייף סטייל.

ובכל זאת, הכתיבה היא אישית – נשית.

עסקים שרוצים "להכתיב לי תוכן שיווקי" או שיש להם מוצרים שלא מתכתבים עם חיי – לא נמצאים כאן.

אף אחד לא מתערב לי בתוכן (כולל הצעות "מפתות" לפרסם כל מיני דברים) זה הבית של המילים שלי, זה הבייבי שלי ואני לא מוכרת אותו בעד שום הון שבעולם.

אם לסכם את הסיפור הזה –
אפשר לומר שלמרות שהבלוג גדל והשתנה עם השנים, גדלה פה קהילה ונפתחו בפניי הזדמנויות חדשות, נשארתי נאמנה לערכים שמנחים אותי בחיים.

מקווה שיישאר ככה, באושר ובעושר עד מאה ועשרים (:

מהם התחביבים שלך?

בזמן האחרון פיתחתי תחביב חדש שנקרא האזנה לפודקאסטים בנושאים שמעניינים אותי. הנה אחד ממש טוב.

אני אוהבת לקרוא, לאפות (שיהיה משהו טעים ליד הקפה) או לבלות בבתי קפה עם קונדיטוריה משובחת.

אני אוהבת לרכב על סוסים, אי שם, לפני השירות הלאומי עבדתי בחוות סוסים וזאת הייתה חוויה נהדרת.

אני אוהבת לטייל בחו"ל עם המגדלור. לאכול איתו ארוחות בוקר שנגמרות בצהריים. לעשות שופינג.

קולנוע, תאטרון – הנה אחת החוויות הטובות שהיו לנו (אגב, גם הספר שיצא הרבה לפני ההצגה, פשוט נפלא!)

ואחד התחביבים ה – ממש גדולים שלי זה – כתיבה.

הידעתן? (:

מה החלום שלך?

להגיע לכמה שיותר נשים, להשפיע, להעלות לסדר היום הציבורי דברים שצריכים להיאמר. שבועטים חזק בבטן, שכולנו מרגישות ולא תמיד "נעים לנו" לומר.

שיהיה פה שיח מכבד, ראוי.

שיהיה מקום לתחושות ולרגשות הנשיים.

ו.. עוד לא הייתה פה כפייה דתית – אז קבלו: (:

שכל אישה תבין שהיא ראויה, שמגיע לה לפגוש במראה את האישה שהיא הייתה רוצה לראות.

מגיע לך לדון את עצמך לכף זכות (למה תמיד אנחנו מביטות על עצמנו בחומרה יתרה? לא עשיתי, לא הספקתי, איזה אמא רעה אני / אישה / אחות / חברה גרועה וכו…) אז לדון, אבל לזכות.
תתני לעצמך כוח, כבוד עצמי (תכונה יפיפייה), וכמובן – כתר על הראש.

ואז נזכה שכל אישה תרגיש שהיא בעלת תואר האצולה הראוי – דוכסית.

ולסיום – הוספתי שאלה בעצמי:

איך אפשר לעזור לי להגשים את החלום?

להפיץ את הבלוג, לספר לחברות, לשלוח קישור, להירשם בחינם לרשימת התפוצה – מה שנקרא הניוזלטר של הבלוג ולהמשיך לבוא לבקר כאן, ולהשאיר בסוף הפוסט מילים טובות בתגובות. זה מחמם את הלב!

בנוסף, אחד החלומות בדרך זה לכתוב טור בעיתון / מגזין כדי להשפיע בעוד מקומות – אז אם יש לכן דרך להגיע למקבלי ההחלטות, אשמח מאוד שתקשרו אותי blog@dukasit.co.il

היו עוד המון שאלות אבל נראה לי שנאסף פה מספיק "חומר" עלי לעת עתה (:

זה היה פוסט שונה בנוף והיה לי כיף לשתף אתכן!

מתכוננת לפוסטים הבאים, עם הרבה ידע מקצועי עבורכן בע"ה.

לובשת בהיריון בגדים של המעצבת המוכשרת אבישג ארבל וגאה להיות שגרירה של עסקים ישראליים כחול לבן, קישור לחנות האון ליין.

איזה כיף שנשארתן עד סוף הדייט הווירטואלי,

מקווה שנהנתן ותבואו שוב בקרוב!

שלכן,
דוכסית

אהבת? לחצי לייק!

תרצי לקבל מייל בכל פעם שעולה פוסט חדש בבלוג?
מלאי כאן את פרטייך:

6 תגובות

  1. אודל 03/05/2020 ב 2:22

    נדהמתי לקרוא עליך מיוחדת אני חייבת לציין שאני גם עוסקת בסטיילינג וטיפול ואמרתי לעצמי שאני חייבת לשלב בניהם! איזה מדהים לדעת שזה אפשרי ואפילו יש שיטה כזו מדהים תודה !

    • דוכסית 03/05/2020 ב 13:26

      תודה יקרה! כיף שאת כאן ותודה שבאת וקראת והגבת (: שמחה שאהבת!

  2. פרח זיגדון 03/05/2020 ב 18:38

    ״העקרון שלי בעבודת ה' הוא כזה: להיות בשמחה. לפני הכול. לקבל את מה שקורה באהבה ובשמחה.
    כל היתר – תפאורה (חשובה, ברור, אבל עדיין תפאורה.)״
    מסכימה איתך ❤️
    כתבת יפה, כיף לקרוא פוסטים שלך. מרגישים שזה יוצא מהלב!
    תודה שבחרת לשתף אותנו בחייך האישיים.
    ואם כבר תפאורה, יש לך בית יפייפה
    שבוע טוב ומבורך אהובה🌸

    • דוכסית 04/05/2020 ב 21:09

      תודה רבה אהובה יקרה! איזה כיף לקרוא את המילים שלך בבלוג. הכי משמח אותי בעולם! אוהבת מאוד. חיבוק גדול

      • שרית 22/07/2020 ב 6:46

        ואווו מהממת !!
        נהנתי לקרוא וכמובן מהתמונות . תמשיכי את התשובה הטובה והאיכותית לכל מגזין נשים בארץ.
        מחכה לעוד

        • דוכסית 22/07/2020 ב 10:21

          אמן! תבורכי. תודה על המילים הטובות

השאירי תגובה

Required fields are marked (*)
captcha