2025: רשימת החלומות שלי + מדריך להגשמה

בואו נשים את זה על השולחן: לא באמת חיכיתי לשנה אזרחית חדשה כדי לכתוב רשימת חלומות. בכלל, אני לא חושבת שצריך לחכות לרגע מיוחד כדי לחיות את החיים שנועדנו לחיות. אלא, יש לי משהו עם התחלה ו ״סופים״. אולי בגלל שנולדתי בערב השנה העברית החדשה (ראש השנה) וככה מהיום שבאתי לעולם אני במגמת התחדשות יומיומית. אולי. מה שבטוח זה שאני אוהבת לסכם את שהיה ולערוך רשימות לעתיד.

רשימות לעתיד זה נחמד, באמת. התחלתי עם המנהג הזה עוד הרבה לפני שהרשתות החברתיות הפכו לחלק מחיינו. לפני עשור, הייתי יושבת בתחילת שנה וכותבת. וחולמת. ומכניסה למגירה (או במקרה שלי: מפרסמת בבלוג) ובגדול, זהו. החיים, עוד שנה חולפת. ולאחרונה, אני מרגישה שאם אני עושה פעולות מסוימות עם החלומות שלי, אז הם ממש מתגשמים, ולא נשארים על המדף בחדר העבודה שלי.

אפרופו חדר העבודה שלי, ככה הוא היה נראה לפני שנה בדיוק. איזה חמוד, נכון?

מקום להניח את העסק, את המשימות, המסמכים, המחשב וכל הבלאגן שאני עושה לפני ימים של סדנאות…

חלמתי עליו. באמת.  

כשגרנו אצל ההורים של המגדלור, יצרתי לי פינת עבודה מאולתרת וזזתי איתה מחדר לחדר בהתאם לקצב הילדים שהבאתי לעולם, ב״ה (:

אבל תמיד ראיתי את חדר העבודה שלי אחרת. דמיינתי אותו. ראיתי אותי יושבת בו. אפילו הרגשתי איך זה מרגיש לשבת בו. עוד לפני שהיה לי אחד כזה.

ראיתי אותי יושבת והכל ירוק מסביבי. מטופח. מושקע. מדויק. הכי סביבת עבודה מלאה בהשראה. כזאת שכיף לשבת בה וליצור. להיות ולגדול.

והנה, ב״ה זה חדר העבודה שלי היום. גרסה לא סופית (כי אני מכינה בדיוק עכשיו לוח חזון פיזי לצד המחשב ומדייקת עוד קצת את הסביבה הפיזית שלי)

ואיזה מדהים רגע לעצור את מירוץ החיים ולראות את הדרך שעברתי. אפילו רק בהקשר של החלום הזה. הנה הוא כאן נוכח, מתממש, מתגשם עלי לטובה.

אני יושבת עכשיו ב 1.1.2025 ומכינה תוכנית עבודה, לוח חזון ורשימת חלומות לשנה שתבוא. ממש כאן. ממש עכשיו. אני מלאה בהודיה לה׳ הטוב ומודה גם לי, על שרציתי, על שחלמתי, חלומות נועדו להתגשם.

ואני רוצה לומר לכן רגע משהו, מעבר לזה.

תת המודע שלנו מושך אלינו את מה שאנחנו רואות בעיניים, מאמינות בלב, ומרגישות בגכל תא בגוף. ככה זה עם פיזיקה קוונטית, דומה, פשוט מושך דומה.

אין לי דרך אחרת להסביר את זה.

רוצות עוד דוגמא מרשימת החלומות שלי? בבקשה:

האם שמתן לב איזה מגזין היה מונח לפני שנה בדיוק על שידת העבודה שלי?

אקפיץ לכן שוב את התמונה שלא תצטרכו לגלול אחורה:

בדיוק. מגזין נשים.

אני חובבת מגזינים (בעלי סטייל וערך מוסף!) עוד מהימים שהייתי ממש צעירה. אבל ממש. נראה לי בגיל 18 כבר עשיתי לעצמי מנוי למגזין. ולפני כן הייתי הולכת לנקודות מכירה וקונה בדמי כיס שלי. בחיי. זה מרגש אותי כל כך לדפדף במגזין שזה עתה יצא מבית הדפוס. להריח את הריח, לראות בעיניים את המילה הכתובה, כזאת שעושה נעים בלב, לשבת ככה עם כוס קפה על כורסא נוחה. להרים רגליים. לנשום עמוק. לחייך. להודות.

מה עוד צריך הבן אדם?

זה רגע מושלם בשבילי (וכל אחת מכן מוזמנת כמובן לחשוב, לכתוב ולהרגיש את הרגע המושלם שלה!)

אתן מבינות על מה אני מדברת?

לצד הרגע הנפלא הזה, יש לי חלום (עוד מהימים שהייתי עובר במעי אמי…) לכתוב טור במגזין.

כלומר, לא רק שאני חווה רגע של אושר בעת פתיחת המגזין, שזה נפלא בפני עצמו, אלא, זה מעבר להנאה שלי בלבד, זה ליצור משהו, להביא ערך לעולם, לתת למתנת הכתיבה שבורא עולם נתן לי – כנפיים. אצל עשרות אלפי מנויות שיש להן את הרגע הקסום הזה עם המגזין שלהם- ואני איתם שם. ברגע הזה. הן פותחות וקוראות את מה שאני כתבתי.

זה כמו חותמת על העשייה שלי, על יצירת התוכן שלי.

אמא, אבא, אפשר לספר לעולם:

אני כותבת טור במגזין נשים.

ועכשיו, הרגע שלי והרגע שלכן עם המגזין הוא ממש שלנו.

אני לא כותבת ויוצרת רק בבלוג (שזאת המתנה הגדולה בחיי ואני יוצרת אותה במו ידי) אלא, הכתיבה שלי מקבלת ״משנה תוקף״ על גבי נייר. מודפס.

יש לי רגשות למילים מודפסות, אמרתי את זה כבר?!

עכשיו, תקשיבו רגע, תהיו איתי.

נכון אמרנו שדומה מושך דומה? יופי.

נכון אמרנו שהכל זה שדה אנרגיה.

מה זה ״מרפי״?

מרפי תמיד כאן כי מרפי זה חלק מהמחשבות שלנו, אם תחשבי שתמיד יקרה משהו, הוא פשוט יקרה. זה עד כדי כך פשוט.

אז איפה היינו?

לפני שבועיים, יום חמישי, יצאתי לחופשת אמהות עם החברה האהובה שלי (שהכרתי בזכות הבלוג, לפני 6 שנים!)

מה קשור חופשת אימהות?

אני מניקה 24/7 , טובעת בים של כביסות, ילדים ומשימות.

ובכלל רק גיליתי את הבדידות שלי. (איזה חיוך ענק יש לי עכשיו, כי מהרגע שכתבתי בבלוג על הבדידות שלי, אני מוקפת בכזאת אהבה ואנשים טובים שנמצאים בחיי. תודה לאל. זאת פעם ראשונה שאני לא מדלגת על הכאב שלי אלא עוברת ממש דרכו, מתבוססת בדמי, כואבת, בוחקת (בוכה וצוחקת) כותבת, משתפת, וזה פשוט ככה חולף. אני ממש מרגישה בחיי מחובקת ואהובה. איזה נפלא זה להיות ממש נוכחת בכאב כשהוא מגיע ולא לטאטא אותו מעל הראש. אני מרגישה שהבראתי ממש!)

ובאמת מהרגע ששיתפתי בבלוג על הבדידות שלי, קבלתי חיבוק וירטואלי וגשמי הכי טובים ואוהבים שיש, זוכרות מה כתבתי שם בסוף הפוסט?

…״ שגם אם קשה ועוברים דרך אתגרים… זה חלק מהחיים… אפשר לעצור, לנשום, לקחת חופשה…״

וזה בדיוק מה שעשיתי.

במשך שבוע שלם זה היה שומר המסך שלי בטלפון:

כתבתי משהו בסגנון : חופשת החלומות ואז צרפתי כמה תמונות של חופשה, ובצד השני כתבתי ״אני בריאות קורנת ולנצח אהיה.״
אפילו לא שמרתי את זה מרוב שזה היה חפיף כזה. לא משהו שיצרתי אלא אלתרתי בדקה וחצי, ואת התמונה המאולתרת הזאת הפכתי להיות שומר המסך שלי. רק כדי שאזכור ליצור לוח חזון אמיתי ממשי.

מניחה את זה פה כדי שתבינו. כמה זה כאן בהישג יד.

כמה הכל בעצם נמצא בנו. תלוי בנו. ולא בשום דבר אחר.

במשך שבוע שלם, בכל פעם שנגעתי בטלפון, תת המודע שלי קלט את המסרים של החופשה והבריאות… בהתחלה אמרתי איך חופשה?
בהמשך אמרתי, דווקא מתאים לי… אולי באמת כבר אכין לוח חזון של חופשה ובריאות… ועוד לא הספקתי להכין כי יום אחד, אחרי עשרה ימים, קבלתי טלפון מבעלה של חברה שלי (זאת שהזכרתי קודם) והוא שואל אותי, הכי בטבעיות: אני רוצה לסגור לרעות לילה במלון ליום ההולדת שלה ואני יודע שיהיה לה כיף ביחד איתך. רק שתיכן. יום ולילה ועוד יום. 24 שעות של חופש. מתאים לך?

כן. קודם כל אמרתי כן (:

כן להזדמנויות. כן לבילוי עם רעות. כן למלון. כן לחופשת אמהות.

כןןןןןןןןן. צורחת את ה״כן״ שלי בעולם כולו.

מיכאל: ״ומה יגיד המגדלור?״

אני: ״ המגדלור, כפרה עליו, ישאל למה רק לילה אחד ולא שני לילות?״

כזה הוא המגדלור. מגדל של אור.

מיכאל: ״תני לי תאריכים ואני סוגר את זה״

ופתאום הגיע לי ״גל״ חיובי של סדנאות סטיילינג שהנחתי, ואירועים ויצירת תוכן לעסקים והייתי כל כך עסוקה ומלאה בטוב. ב״ה.

ואז זה הגיע, התאריך המיוחל.

19.12.2024

היום שבו עזבתי ארבעה קטנטנים (כולם בגנים, תינוק יונק. הכי בלתי אפשרי בעולם שבו אין זימון מציאות)

אבל אנחנו, חברות, יוצרות גם יוצרות את המציאות.

אגב, מחקרים הוכיחו שרמות האושר לפני חופשה הן מהגבוהות ביותר.

עצם זה שיש לך בלו״ז משהו שאת מחכה לו, מתרגשת, מתכוננת, (חופשה וכל דבר משמח כמובן) רמות האושר בגוף שלך גבוהות.

אז ככה עם רמות אושר גבוהות הייתי כמעט שלושה שבועות.

ב״ה הימים טסו מהר. והנה הגיע יום חמישי כמו שאמרתי.

בבוקר מוקדם, המגדלור פותח את הדלת של הבית ועל מפתן הדלת, מונח מגזין נשים לחודש דצמבר 2024.

ומה יש בפנים? ניחשתן נכון. את הטור הראשון שלי.

עכשיו, תגידו, מה הסיכוי.

למה שהמגזין לא יגיע למחרת? יום לפני אפילו. בבוקר. ככה, על הבוקר, עם האנרגיות המדהימות וההתרגשות.

אתן יודעות למה?

אפשר לומר ״צירוף מקרים״

באמת.

אפשר לראות את כל החיים האלו כמשהו מבאס עם צירופי מקרים (לטובה או לרעה) שקורים פה ושם.

אבל אני מעדיפה לזמן לחיי את המציאות שאני בוחרת, מתוך הבנה שדומה באמת מושך דומה ואני עובדת בזה בפול טיים ג׳וב. (כי לא מספיק רק מסרים ויזואליים לתת המודע, צריך לטפל כראוי בכל ״החבילה״ של המיינד והפילינג. )

ואיך מתפעלים כראוי את המיינד והפילינג? כתבתי על זה בהרחבה בבלוג הריטריט שהזכרתי קודם.

וככה, הכנסתי באלגנטיות למזוודה את המגזין.

ואז ישבתי להניק את ארי ולשתות קפה. אז המגדלור אמר ״אני אארוז לך את התיק בשמחה. ״

עכשיו, תבינו, לא חשדתי בכלום. באמת.

דבר ראשון, בגלל שהמגדלור טוב בכל מה שהוא עושה. באמת. הוא פשוט משקיע מחשבה ומאמץ ואהבה. בהכל. אז ידעתי שאם הוא יארוז לי את החפצים שאני צריכה לקחת בתוך הטרולי – זה יהיה הרבה יותר מסודר ממה שאני אארוז. דבר שני, בדיוק הנקתי ושתיתי קפה באותם הרגעים, אז פיזית באמת לא הייתי פנויה להכניס הכל למזוודה, והמגדלור הציע עזרה.

מפה לשם, יצאתי מהחדר, חזרתי, הבאתי תיק רחצה. כתבתי תוך כדי גם ברכה לחברה וקשרתי בסרט את המתנה…

וזהו, אחותי המושלמת הגיעה כדי לשמור על יורש העצר. לקחתי איתי את הכבודה פלוס משאבת הנקה ויצאתי מהבית.

וככה, חברות, התחילו להם כמעט 30 שעות הכי טובות שהיו לי בתקופה האחרונה. אם בכלל.

פעם ראשונה בחיי שאני לבד במלון עם חברה. ועוד איזה חברה (:

עזבו הכל, זה לא באמת משנה איפה תהיו, אם אתן מבלות עם אנשים טובים, שיש להם אנרגיה טובה. שהם מאירים את העולם. שהם טובי לב. שהם שמחים בחיים עצמם.

וכזאת רעות חברתי. כמה שאני אוהבת אותה!!

פתחנו את היום בלוקישן מעולה. ממש.

הבילוי הארוך לארוחת בוקר הזכיר לי חופשות שעשיתי עם המגדלור.

ארוחות בוקר של שעתיים – שלוש שעות. לפחות.

פותחים בקפה. מסיימים בקפה. ובאמצע יש שיחות טובות. מהסוג שיש רק בחופשות. שהתודעה משוחררת. הגוף בהרפיה. הנשמה מתעלה. הוויה של התרוממות רוח. כלום לא ממהר. כלום לא דוחק. יש רק את הרגע הזה. והוא הכי טוב שיש.

אחרי שהשלמנו פערים בבית הקפה, יצאנו לשופינג, ״מתנות לילדים״ זה רק תירוץ.

אגב, מהיום שהכרתי את רעות, אנחנו חוגגות משהו ברקע, שמחות צריך ליצור, וכאמהות לשבעה ילדים (3+4) אנחנו ממש עובדות בזה. וזה שווה את זה כל כך.

אחרי השופינג, התעייפנו ורצינו להגיע כבר למלון, להיפגש עם עצמנו, עם הספא, לעשות איזה טיפול פנים מפנק, ואיזה שנ״צ. כי שנ״צ זה החיים. בשעה 16:00 בצהריים. בעצם, קודם מדיטציה ואז שנ״צ.

התגשמות כל החלומות שלי.

בעצם, יש לי עוד רשימה ארוכה של חלומות… אבל איזה כיף להתחיל להגשים אותה!

אז פתחתי את המזוודה כדי להוציא משהו, ואני מרגישה חפץ כבד ולא מזוהה.

ולאט לאט אני מוציאה מתחת לכל הבגדים והחפצים, קופסא לבנה. כבדה. רצינית כזאת.

וזה היה הרגע הזה: המגדלור הניח לי מק בק במזוודה!

ומה מופיע לי ברשימת החלומות לשנת 2025 בסעיף 23?

ב ד י ו ק !

עכשיו, תבינו, לא פרסמתי ולא הראיתי לאף אחד את הרשימה. עדיין.

ברור שבעלי היקר יודע שאני רוצה מחשב נייד חדש, כי את הנוכחי הוא העניק לי בחופשה זוגית כשהיינו רווקים (גם אז בהפתעה! כפרה עליו!) ומאז כידוע חלפו כמה ימים… שנים… וארבעה ילדים…

אז כן, הוא ידע. אבל בדיוק כמו שהוא יודע עוד כמה דברים שאני רוצה.

אבל רגע, מה הסיכוי של הטיימינג? בדיוק עכשיו, בדיוק בחופשה, בדיוק בימים האחרונים שהמחשב הקודם שלי כבר השתבש כמעט לחלוטין.

ועוד מק????

לא יודעת, חלמתי (וכתבתי וזימנתי) מחשב נייד חדש. ולא תכננתי אותו מק. בחיי.

תמיד זה היה נראה לי מחיר מוגזם. מופקע.

אבל רק התפוח של מק הדהד לי תמיד כשעשיתי לוח חזון עם המחשב נייד החדש.

מה אני אגיד לכן?

מעולם לא דברתי עם המגדלור על מק. נשבעת.

כלומר, זה לא היה בשיח בבית. מעולם.

אני צריכה מחשב נייד טוב לעבודה שלי. זהו. זה היה השיח כול השנים.

שדה אנרגיה. פיזיקה קוונטית. הודיות ולהכניס לתת המודע מסרים מבפנים ומבחוץ. כל היום. כל היום.

אהה, וגם מגדל של אור (:

אבל אותו זימנתי כפרה עליו ברשימה של 2016.

״למצוא את האיש הנכון והראוי להקים איתו משפחה״

ככה כתבתי. ישתבח שמו לעד.

בדיוק הבוקר פתחתי רשימות חלומות משנים קודמות, זה ממש משעשע לראות מה רציתי פעם.

בשנת 2014 היה לי ברשימה בין היתר, וילון לאמבטיה. נשבעת לכן.

עשר שנים חלפו ובואו נאמר שהחלומות שלי גם תפסו כיוון. תודה לאל! (:

החופשה הייתה מדהימה! ממש!

וזה מראה לי כמה כוח יש לתמונות ויזואליות שהתת – מודע שלנו רואה כל היום.

כשחושבים על זה, אני פותחת כל יום, אולי כמה פעמים ביום, את רשימת המשימות שלי,  כדי שתכוון אותי, תמקד אותי ואהיה מרוכזת בעשייה ובכל מה שאני ״צריכה״ לעשות.

מה עם לפתוח כמה פעמים ביום את רשימת ״הרצונות״ שלי. למה התרגלנו בעצם לחיות לפי רשימה של צרכים ומשימות, למה שלא נחיה ככה צמוד לרשימה של רעיונות, השראה וחלומות…? מה כבר יכול לקרות? אולי, נגשים ונחיה ממש את החיים שאנחנו רוצות וראויות לחיות. מה אכפת לנו לנסות?

לסיום, זוכרות מה היה הדבר השני בתמונת הרקע של הטלפון שיצרתי והדהד לי בתודעה במשך שבוע שלם?

זה:

אני בריאות קורנת ולנצח אהיה.

ב ד י ו ק !

לאורך השנים , שיתפתי אתכן במעללי המעיים שלי ב״ה.

אובחנתי לפני הרבה שנים עם מחלת מעיים שנקראת ״קוליטיס״

האתגר הבריאותי הזה בחיי ליוו אותי והיה מנת חלקי לאורך השנים בצורה כזאת או אחרת.

ניסיתי הכל. בלי גלוטן. בלי חלבי. (ובלי קשר, אני כבר צמחונית, בלי מטוגן ובלי ג׳אנק פוד) מה נשאר לי לאכול?

את הלב. באמת. היו לי תקופות של שפל בחיים (כולל ההריון האחרון שאושפזתי עם התפרצות של דלקת כואבת מהחלל החיצון)

וזה ליווה אותי ככה. מתי יותר ומתי פחות.

הכל רגשי, אמרתי לעצמי. הכל בראש ואז בלב ואז בגוף.

אז התחלתי עם זה שכתבתי הצהרת בריאות, הייתי קוראת אותה כל בוקר.

הנה הצהרת הבריאות שלי:

אם יש כאן מישהי שמתמודדת עם בעיה בריאותית כלשהי, אני ממליצה בחום לכתוב לעצמה (מוזמנת להיעזר ברעיון שהעברתי כאן, אבל תכתבו לכן את מה שאתן צריכות!)

אני בריאה, הגוף שלי בריא, הנפש שלי בריאה.

אני אחראית על הבריאות שלי.

אני מבינה שהשלווה והרוגע חשובים לי מאוד.

אני שומרת על רוגע ושלווה כמיטב יכולתי.

אני שומרת על גוף ונפש מאוזנים בכך שאני מזינה את עצמי רק בדברים שמחזקים אותי, נמצאת רק עם אנשים שמעודדים אותי, אוהבים אותי ומאפשרים לי להיות רגועה ושלווה.

סטרס ולחץ לא נמצאים בחיים שלי.

תזונה של הנפש חשובה הרבה יותר מתזונה של הגוף.

זה הרבה יותר קריטי מה אני חושבת מאשר מה אני אוכלת.

מה אני חושבת משפיע על הרגשות שלי ועל הפרשנות שאני נותנת לדברים בחיים שלי.

הרגשות והפרשנות קובעים באופן חד משמעי איך אני ארגיש בגוף, איך המידע יתעכל בנפש שלי.

ואיך אני מרגישה בנפש משפיע מיידית על הגוף.

עדיף להתעסק במחשבות שלי ולתת להם תשומת לב יתרה מאשר להקפיד באובססיה לאכול תזונה שאמורה לשמור על המעיים שלי ולא יכולה להשפיע על המחשבות שלי. שהם הגורם העיקרי לבעיות מעיים ושאר בעיות בחיים.

שום דבר ושום הון בעולם לא שווה את איבוד הפוקוס שלי ממה שחשוב באמת:

ליהנות  מהדברים הפשוטים בחיים.

להאמין שרק אני יכולה לרפא את עצמי, בע״ה.

זה עד כדי כך פשוט.

מגיע לי לחיות בבריאות ופשטות.

ובעיקר לא לפחד – מהפחד!!!!!!!

לא לפחד מהתקף, לא לפחד ממחלה, לא לפחד אם זה יבוא פתאום.

להסיט מיד את המחשבה לנשימה עמוקה, להשליט רוגע בלב, להאמין שאני יכולה ומסוגלת לשלוט במחשבות האלו, הכל באמת בראש ואז בלב ואז מיידית – בגוף.

להקפיד מאוד על כל מחשבה שמגיעה.

ולומר לעצמי אני בריאה! הכל בסדר! הכל בסדר!

אני איתי. ה׳ איתי.

בשם ה׳ נעשה ונצליח!

אני בריאות קורנת ולנצח אהיה.

ולצד קריאת הצהרת הבריאות בכל בוקר ,הייתי רואה במסך הבית של הטלפון שלי לאורך כל היום, את המשפט על הבריאות – והוא נכנס עמוק לתת המודע.

והנה, ב״ה, זכיתי לטפל בו מהשורש.

אני אכן בריאות קורנת ולנצח אהיה. אמן.

אלו היו 4 חלומות שהגשמתי עוד לפני ששנת 2025 הגיעה..
איזה שנה אזרחית מדהימה מחכה לנו!

רגע לפני שאתן עוזבות את הבלוג, תשאירו לי תגובה, אשמח לדעת מה אתן לוקחות איתכן. הלוואי שנתתי לכן השראה לכתוב ולהגשים רשימת חלומות משלכן.

חיבוק גדול

מאחלת לנו שנת 2025 של שגשוג, שפע, אהבה, הגשמת חלומות, מדיטציות מעולות והמון רגעים של אושר.

אוהבת אתכן

אוהבת את החיים,

אפרת, דוכסית