כחוט השערה

כחוט השערה

יש ימים שאני מדקדקת עם עצמי. ממש ולהבדיל כמו שבורא עולם עושה עם הצדיקים. בחוט השערה.
בודקת, מקלפת קליפות. שואלת, מחפשת תשובות.
לכל אישה יש את הימים האלה, שהיא נכנסת לתוך עצמה, חפה ממניירות ומדברת מנשמתה.
תמצאו אותה הופכת בשאלה "מתי אפסיק לחיות על זמן שאול?" (זמן שאול = תקופת זמן שצריכה להסתיים. תקופה קצובה. שאולה. מדודה מראש)
כך מצאתי את עצמי שואלת: "איך זה, למען ה', שאנוכי, היודעת מה נכון, מה ראוי ומה המטרה, בוחרת להתעסק בעטיפה ומקדישה לכך את רוב שעות היממה?
הבוקר, למשל, יש בי פרץ תשוקה לבצע מקצה שיפורים בפריזורה שלי. התעורר בי רצון ישן – חדש להפיח חיים בשערות ראשי.

_DSC5148

בסדנאות הסטיילינג שלי, אני מקדישה התייחסות ראויה למה שצומח לנו על הראש ומבקשת שיהיה "עשוי כהלכה".
(בקרוב בעז"ה אכתוב טור לאישה הנשואה המכסה את ראשה) אך יש נשים, כמוני למשל, שלא צריכות להתעסק בשיער יותר מידי.

אני מחליקה את אצבעותיי בשיערי הארוך, מתכופפת. מנערת. והנה הוא שוב חיוני ומאיר לי (את ה) פנים.

_DSC5149

זהו, החלטתי שאני זקוקה לחדש את הפריזורה. לרענן את הקצוות. להחיות את השיער.
מה יש? גם לבחורות בעלות שיער חלק מתחשק פן גולש. מותר לי.

אני מתגעגעת לתחושה הנפלאה שאופפת אותי באת צאתי מהמספרה. ההרגשה שפתאום השיער שלי חי. נושם עמוק. אומר תודה.
ופתאום, תוך כדי שאני הופכת בשאלה, מצאתי בה את התשובה שנחבאה והתקפלה בתוכה.
החיים הם לא הפקת אופנה אחת גדולה. לא בכל יום יש לי מעצבת שיער שתקלע לי צמות לתפארה.
ברגע שאפסיק לחיות על זמן שאול כנראה שלא אהיה בין אלו החיים בזמן השאול. הכל כאן הרי ניתן לנו בהשאלה. אם כן, כך בדיוק מתנהל כל העסק בעולם הזה.
יש לנו רצונות, חשקים, תשוקות. כל תקופה בחיים מאופיינת בזמן שאול כלשהו. מאחלת לעצמי, שתמיד אזכור שזוהי תקופה שאולה. זוהי לא המטרה. כי אם רק תחנה בדרך.

1616

מודרנית בקלאס

מחשבות על דרך, מובילות אותי להרהר במוזיקת חיי.

לכל אישה יש את הקצב שלה.
יש כאלה הנמצאות במרתון. חיות בטרנס. ההתקדמות הרוחנית שלהן מהירה. הן טייסות בכביש המהיר של החיים.
לעומת זאת, אני נותנת ביטוי לכל צליל. כל כלי בתזמורת מקבל את המקום שלו. כל ניואנס קטן בחיים מקבל את החשיבות הראויה. הצלילים המלווים אותי בחיים הם, איך לא, קלאסיים.
גם כשאני "עושה סטיילינג" לעצמי. המוטיב המרכזי יהיה קלאסי ואתו – נגיעות מודרניות.
תחושה של אמת עם פיתויים.
הרגשה של ישן וטוב עם קריצה לעתיד.
חול וקודש משמשים כמעט בערבוביה. כמעט. כי אני משתדלת לא לשכוח את המטרה.
בכל תקופה בחיים אעשה שימוש בזמן השאול הזה, כי זה בדיוק הזמן המתאים להתעסק בדבר הזה שאני כ"כ רוצה. סימנתי וי? קדימה, עכשיו אפשר לשמוט את זה. לתת לו ללכת.
נאמנה לעצמי ולקצב האיטי – המדוד – המחושב שלי. מוצאת את הדרך המשלבת בין הרצון להתלבש על פי צו האופנה ויחד עם זאת לתת מענה לצורך כבת ישראל, להצניע לכת.
זוהי פילהרמונית חיי.

1515

אחרי שני צעדים ברוחניות (הצעדים שמורים במערכת) הגיע תורו של צעד אחד בגשמיות.
הגיע הזמן שאמצא לי מעצבת שיער לפריזורה חדשה, מישהי?

דוכסית.

***

חולצת ג'ינס ונעליים ZARA , סריג ו TWNTYFOURSEVEN, חצאית ושרשרת ו AMANDA K

דוגמנית, הפקה וסטיילינג: EFRAT COHEN

צילום: Judit Weisberg-photography

איפור: TEHILA MALCA

שיער: אנוכי. עד לפעם הבאה … :)

אהבת? לחצי לייק!


תרצי לקבל מייל בכל פעם שעולה פוסט חדש בבלוג?
מלאי כאן את פרטייך:

השאר תגובה

captcha
Required fields are marked (*)